ספר
שירים חדש:
הסערה
שלפני השקט מאת נאוה גפן
"הסערה
שלפני השקט" מאת
נאוה גפן בהוצאת "ספרי ניב", הוא ספר
שירים מקסים ומרגש.
הַיָּמִים
יְמֵי קוֹרוֹנָה, בֵּין תָּשָׁ"ף לְתַשְׁפָּ"א, יָמִים שֶׁל סֶגֶר
הַמּוֹלִיד רַעְיוֹנוֹת אֵין-סְפֹר, מָה וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁהַזְּמַן יַעֲבֹר: יֵשׁ
מִי שֶׁמְּבַשֵּׁל, יֵשׁ מִי שֶׁמִּתְעַמֵּל, יֵשׁ מִי שֶׁעִם הַכֶּלֶב מַרְבֶּה
לְטַיֵּל, וְיֵשׁ הַפּוֹתְחִים מְגֵרוֹת וּמְגַלִּים בְּתוֹכָן אוֹצָרוֹת. הַסֵּפֶר
הַזֶּה הוּא שִׁירָה שֶׁשָּׁנִים נֶחְבְּאָה בַּמְּגֵרָה, יוֹמָנִים שֶׁכָּתְבָה
הַנְּשָׁמָה כְּשֶׁכָּבוּ אוֹרוֹת הַבָּמָה. בְּלֵיל הַסֵּדֶר יָצָאנוּ מֵעַבְדוּת
לְ... עַבְדוּת, אֵין שִׁירָה בְּצִבּוּר, וְאֵין כְּלָל תַּרְבּוּת! כָּךְ עָבַר
וְנִקְבַּר גַּם יוֹם הָעַצְמָאוּת, וְכָךְ נָאוָה גֶּפֶן, הַמַּנְחָה,
הַזַּמֶּרֶת, הֻשְׁבְּתָה - וְגִלְּתָה שֶׁהִיא גַּם... מְשׁוֹרֶרֶת.
נאוה גפן היא מוזיקאית רב תחומית בשירה, נגינה, הנחייה
הלחנה ועיבודים. הקורונה תרמה להוצאת ספר זה כי אין הופעות.
סגורים בבית ו..פותחים מגרות. אסופת השירים שבספר היא
פרי כתיבה של הרבה מאוד שנים, ומחולקת לשלוש תקופות.
"הסערה
שלפני השקט" מאת נאוה גפן. הוצאת "ספרי
ניב", 180 עמודים. מחיר לצרכן 72 ₪. ניתן להשיג בחנויות הספרים
הדיגיטליות ברשת או באתר
ההוצאה https://nivbook.co.il/.
שירים
מתוך הספר:
הרגע שלפני
הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי הוּא מִפְּנֵי
וְלִקְרַאת וּבַעֲבוּר.
הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי הוּא צְפוּנֵי
הֶעָבָר וְסוֹד הַפּוּר.
הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי – צוּף פְּרָחִים
שֶׁל עָתִיד וּמִתְאַוֶּה.
הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי – כִּנְצָחִים
מִתְפַּעֲמִים
שֶׁל הוֹוֶה.
זריחה
לֹא, אַל תַּקִּישׁ בַּדֶּלֶת,
הִיא פְּתוּחָה
לִקְרָאתְךָ.
שַׂמְתִּי כְּלָלֵי הַמִּשְׂחָק בַּצַּד
וְאֶת הַקְּלָפִים
–
בּיְ דְָךָ .
אַל תִּשְׁאַל לְעַרְבִי אִם פָּנוּי.
שִׁבְעָה יָמִים לַשָּׁבוּעַ,
וְכֻלָּם שֶׁלְּךָ.
אַל תִּקְבַּע לְדַיֵּק לְשָׁעָה.
כְּבָר מִדֹּק אַחֲרוֹן שֶׁל חֲלוֹם
בְּשֶׁקֶט פּוֹעֵם
אֲחַכֶּה לְךָ.
מָה יוֹסִיף אִם תֹּאמַר לִי
לְאָן וְהֵיכָן
וְאֵיךְ?
כְּשֶׁבָּרַחְתִּי לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת,
כְּלוּם לֹא בְּכֻלָּן
מְצָאתִיךָ?
וּכְשֶׁתָּבוֹא אַל תַּקִּישׁ
בּ דְַלתְּיִ
הַפְּתוּחָה.
אַל תָּבִיא עִמְּךָ שַׁי
אִם אֶמְצָא כָּל מַתְּנוֹת הָעוֹלָם
בְּעֵינְךָ.
גַּם גּוּפְךָ אַל תִּשְׁלַח
אִם לֹא הַנִּדָּח בְּרָבְדֵי נִשְׁמָתְךָ
פֹּה אִתְּךָ.
בּוֹא, הַנַּח עַל כְּתֵפִי
הַטְּרָדוֹת הַקְּטַנּוֹת, הַזָּרוֹת,
וֶאֱסֹף אֶת צִלִּי
אֶל
צִלְּךָ.
ולא נשאר ממךָ אלא שיר
וְלֹא נִשְׁאַר מִמְּךָ
אֶלָּא שִׁיר
בְּסֵפֶר קוֹרוֹתַי.
הַמֶּתֶק שֶׁסָּעַר
הָיָה קָצָר,
הַכּאְֵב שֶׁהִתְעַכּבֵ
גַּם הוּא עָבַר.
הַפַּחַד, ה חָ רוֹ ן
,
הַמֶּתַח, הַכְּמִיהָה,
הַשְּׁטוּת, הָעִוָּרוֹן,
הַשֶּׁקֶר, הַתְּהִיָּה,
הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהִתְנַ פּ צ וּ
אֶל קִיר אִ לּ ם ,
הָאֳניִּוֹת שֶׁ הִ ת קַ בְּ צ וּ
אֶל
יָם חוֹלֵם.
הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהִתְפָּרְצוּ
מִתּוֹךְ הַר גַּעַשׁ מְבֻלְבָּל,
הָאֲרָיוֹת שֶׁסָּבְבוּ א וֹ תִ י
בְּכַחַשׁ מְתֻלְתָּל,
הַנָּהָר אֲשֶׁר בָּעַר
מֵרֶשֶׁף גַּל,
וְלֹא אוּכַּל,
וּבִכְלָל -
כַּמָּה אֶפְשָׁר לִפְסֹעַ עַל
פִּסְגָּה שֶׁל הַר?
וּמָה נוֹתַר אַחַר הַכֹּל
וְאַחֲרֶיִךָ, אַחֲרַי? –
הוּא שֶׁנֶּאֱמַר
בְּפֶתַח שׁוּרוֹתַי:
וְלֹא נִשְׁאַר מִמְּךָ
אֶלָּא הַשִּׁיר
בְּסֵפֶר קוֹרוֹתַי.
קונצרט (בשחור-לבן)
הַמָּסָךְ הָאֲחוֹרִי הָיָה שָׁחֹר,
גַּם הַפְּסַנְתֵּר בְּצִדָּהּ
הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הַבָּמָה
וַחֲלִיפוֹת הַנַּגָּנִים וְנַעֲלֵיהֶם.
גַּם רָאשֵׁיהֶם, בְּחֶלְקָם.
וּמִסְגְּרוֹת הַמִּשְׁקָפַיִם.
לְבָנִים הָיוּ הַחֲפָתִים
וְהַפָּנִים הַבּוֹהֲקִים בְּלִי הַכֵּר
בְּאוֹר הַזַּרְקוֹרִים.
רַק הַכִּנּוֹרוֹת הָיוּ חוּמִים
כְּמוֹ אֲדָמָה,
וּשְׁנֵי הַפָגוֹטִים בַּפִּנָּה
שָׁתְקוּ אֲדֻמִּים.
שׁוּם דָּבָר לֹא זָז,
מִלְּבַד הַקְּשָׁתוֹת
וּשְׁתֵּי יָדָיו שֶׁל הַמְּנַצֵּחַ
כְּמוֹ בְּסֶרֶט שֶׁל ווֹלְט דִּיסְנִי
שֶׁחֻבַּר לוֹ פַּסְקוֹל.
אַתָּה לֹא הָיִיתָ בַּקּוֹנְצֵרְט
הַזֶּה.
אֲנִי כֵּן.
לֹא בְּדִיּוּק.
דליקות
הַשָּׁעָה שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה
אוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע.
בְּסִיבוּב הַכַּפְתּוֹר הַיְּמָנִי
מְכַבִּים אֶת הַמַּקְלֵט
רְווּי הַדּוֹדִים
מִמִּצְעֲדֵי הַפִּזְמוֹנִים
וּנְמוֹגִים בְּזִמְרַת הַדְּמָמָה
שֶׁלְּאַחַר נְגִינַת הַהִמְנוֹנִים.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן בְּאֶשְׁנָב אַחֵר
בּוֹקְעוֹת הַשַּׁלְהָבוֹת.
כַּבָּאִים מְחַפִּים בְּצִנּוֹרוֹת
עַל הַדְּלֵקָה בְּמַחְסְנֵי הַבַּדִּים.
נֵרוֹת הַחַג
עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן
לְאַט-לְאַט מֵעַצְמָם
נְמוֹגִים.
בְּעוֹד כְּשָׁעָה יֻפְסְקוּ
אוֹרוֹת הָרַמְזוֹרִים
בִּפְקֻדַּת הָאוֹטוֹמָט
שֶׁל חֶבְרַת הַחַשְׁמַל,
וְיִוָּתְרוּ רַק הַצְּהֻבִּים
מְהַבְהֲבִים.
אֵי שְׂפָתֶיךָ לְכַבּוֹת
דְּלֵקַת שִׁירַי הַכּוֹאֲבִים.
לבה
קֶצֶף הַשַּׁלְוָה
מחַ רְִישׁ
אֶת גַּעַשׁ הַמְּצוּלָה.
הַשֶּׁקֶט שֶׁבִּי –
קָמִין שֶׁל פְּלָדָה
הָאוֹפֵף
לֶהָבָה כּחְַלְחַלָּה.
תובנת פתע
לְאַחַר שֶׁכְּבָר וִתַּרְתָּ,
בַּחֲלוֹף הַזְּמַן
אַתָּה עוֹבֵר שָׁם בְּאַקְרַאי
וּמְנַסֶּה כָּךְ סְתָם
(אֵין מָה לְהַפְסִיד)
אֶת הַמַּנְעוּל,
וּלהְפַתְָּעתְָךָ,
נַעֲנֵית לְךָ הַיָּדִית בְּקַלּוּת.
אַתָּה נוֹפֵל כְּמוֹ מִבַּעַד
לעְַנפְֵי הַסְואָָה
שֶׁפָּרְשׂוּ צַיָּדִים
מֵעַל
לְבוֹר.
פִּתְאוֹם אַתָּה מֵבִין
מָה שֶׁלֹּא יָכֹלְתָּ אָז.
פִּתְאוֹם מֵאִיר לְךָ הָאוֹר.
אוּלַי תֻּפֵּי הַדּוּד
הַמַּחְרִישִׁים מִשְּׂמֹאל,
אוּלַי הַחֲצוֹצְרוֹת,
הַגּוֹנְג אוֹ הַמְּצִלְתַּיִם.
אֶפְשָׁר שֶׁהַקְּרָנוֹת
כַּשּׁוֹפָרוֹת הִבְקִיעוּ שַׁעַר
לַשָּׁמַיִם...
(נכתב
בזמן נגינה בקונצרט)
