יום ראשון, 11 בנובמבר 2018

המדריך למודע העצמי



המדריך למודע העצמי


מודעות עצמית לחיים טובים

מאת: אילת פורת

הוצאת אסטרולוג
******
208 עמודים, 88 ש"ח

״מודעות עצמית הינה דרך חיים השואפת, קודם כל, להביא את האדם ההולך בה להכיר, לקבל ולאהוב את עצמו. העניין הזה חשוב מאין כמותו, כי כשטוב לנו עם עצמנו אנחנו הרבה יותר חזקים, ומסוגלים לתפקד באופן הרבה יותר יעיל ומועיל בחברה בה אנו חיים. בנוסף לכך, יש לנו יכולת מועצמת ליצור לעצמנו חיים טובים, בהם יש לנו מלאי בלתי נדלה של אנרגיה ושמחת חיים, ואנו יודעים לאן פנינו מועדות. אנחנו יכולים לברוא לעצמנו מציאות שבה אנחנו מבטאים את היכולות ואת הרצונות שלנו, מגשימים את החלומות שלנו, ומממשים את היעוד שלנו. בקיצור: מודעות עצמית היא דרך חיים בה אנחנו יותר ויותר מאושרים!

״מודעות עצמית היא בעיקרה עבודת שיפור ושינוי של עצמנו. מדובר בשינויים מעשיים ביותר של הרגלי חשיבה, רגש והתנהגות שטבעו בנו החיים, ואשר אינם משרתים אותנו לטובה. אנחנו רוצים לקחת פיקוד על הדפוסים שלנו כדי שהם לא ימשיכו לנהל אותנו באופן אוטומטי, וכדי שתהיה לנו יכולת בחירה לגבי האופן שבו אנחנו חווים, מפרשים ומתנהלים במציאות היום־יומית שלנו. אם כן, מדובר במודעות עצמית מעשית ביותר.״


בספר משולבים תרגילים ליישום הנושאים המועלים בו.
פרקים במדריך פונים לקוראים בלשון נקבה ובלשון זכר לסירוגין מתוך רצון לא לקפח אף אחד משני המינים. לכן מומלץ לקרוא את הספר ללא התייחסות ללשון המיגדרית.
אילת פורת היא פסיכולוגית מחקרית בהכשרתה (תואר שני בפסיכולוגיה חברתית, אוני' בר-אילן) ומנחה מוסמכת (מטעם מכון "מעגלים") של קבוצות מודעות עצמית ושל תהליכי העצמה אישית. כמו כן התמחתה בכמה מתחומי הרפואה המשלימה. היא חיה, חוקרת ומלמדת מודעות עצמית למעלה מעשרים שנה, את הידע הרב שצברה היא מעבירה הלאה בתור מרצה, מטפלת, מנחת סדנאות וסופרת.
פרסמה עד כה שישה ספרים העוסקים במודעות עצמית, בזוגיות וברוחניות. שניים מהם היו רבי מכר: "אם אין אני לי מי לי?" ו"הכל צפוי והרשות נתונה" ופתחו לקוראים דלת לעידן הניו אייג'.
ילידת ישראל 1960. מתגוררת ברחובות מרבית חייה.




הלב החירש




הלב החירש  





מאת נגה גולדרינג


הוצאת פרדס

******
191עמודים, 79 ₪

האם ניתן לפרוץ את הגבולות שהטבע מציב בפנינו? שלוש דמויות, אם אב ובתם פאניה, מתמודדות עם מחסומים שמעיבים על חייהן: זיכרון של אהבה קסומה בארץ רחוקה, אי ידיעת קרוא וכתוב, מעברים, הגירה, הפערים שבין עיירה מרוחקת והאוניברסיטה שבמרכז, ומעל לכל – מגבלת החירשות של שני ההורים.
בעוד האב והאם משלימים, בדרך כזאת או אחרת, עם הגבולות שהמציאות מציבה בפניהם – פאניה מסתערת על החיים אחוזת חרדה אך גם חדורת נחישות. הוריה החירשים אינם מסוגלים לתמוך בה וגם לא להבין את דרכה ואת בחירותיה. האם תצליח להגשים את שאיפותיה? האם תזכה גם באהבה? 'הלב החירש' הוא סיפור עדין ומרתק, המגולל בשלושה קולות את תולדותיה של מערכת יחסים מורכבת בין הורים וילדים ובין גברים ונשים, שמתנהלת בצלם של קשיי תקשורת, חסך רגשי וכמיהה לקשר שלא תמיד זוכה למענה.
(אמנון ז'קונט)


נגה גולדרינג ילידת 1963 תושבת ראש פינה. מרצה במכללה האקדמית תל חי, דרמה תרפיסטית, מורה ליוגה ומדיטציה. בעברה עשר שנים של עבודה טיפולית כקצינה בשירות בתי הסוהר. בשנים האחרונות כבדת שמיעה – עם אוזן אחת חירשת ומצרצרת, בשנייה לעתים מכשיר שמיעה.
זהו ספרה השני, ספרה הראשון "כלואה" יצא גם הוא בהוצאת פרדס בשנת 2014.


נפש משחקת


נפש משחקת
מאת: אהרון בונה



הצפון הפרוע, נבחרת ישראל בשחיה, ואפילו הילדה רוז ז"ל בספר שירים חדש

אחרי המלחמה


יושב בצל ביתי
אוסף יגון ונהי,
שברי מילים למשפטים,
מחפש סימני פיסוק,
לעצור מעט, לנשארים.

חיים של אחרים
באים והולכים,
במרחקים נצנוצי גחליליות,
ישנם שכבו,
בין אבני בזלת צפופים כמסגרת,
ברגבי אדמתם,

אחרי המלחמה
חלום טורדני,
אוסף מילים של האתמול,
מצינת הלילה,
אוסף נפילות וקימות
של בוקר אפור,

בדמדומי שקיעה
בין הנסתר לנגלה
מציאות קסומה,
מעט טוגה,
מעט אהבה.



מה גורם לאדם בן 82 בעל סיפור חיים בלתי אפשרי כמעט, לקום בוקר אחד ולהעלות לראשונה את חייו על הכתב? אהרון בונה - מורה, מחנך ומאמן שחייה בכיר, משיק בימים אלו את ספר שיריו 'נפש משחקת' בהוצאת סטימצקי. הילד הקטן שהתייתם מאמו בגיל תשע וגדל בבית הילדים של קיבוץ יגור, לצד אביו שכל משפחתו נספתה בשואה ובת זוגתו ניצולת השואה, שהפך למאמן אלופי המדינה שייצגו את ישראל באולימפיאדת מונטריאול. כתיבה הנפתחת כהתפרצות געשית, רגשית, הזורמת לעומק ללא מעצור.

"אני מתעורר באמצע הלילה בדמעות ומתחיל לכתוב, בשצף ובשטף כתיבה כמעט אובססיבי וחסר שליטה", אומר אהרון בונה. "כולנו מוצאים דרך להתמודד עם הלחצים והכעסים. אחד מכה, אחד מעשן, אחד שותה. כל אחד וניסיונותיו להתגבר על המצוקה. למלא את הבור העצום הזה שבתוך הנשמה. הספר הזה הוא הכעסים שלי. כעסים על עצמי, על ההחמצה של מה שיכולתי לעשות ולא עשיתי, על מה שיכולתי להיות ולא הייתי. על הקיבוץ שאף פעם לא קיבל אותי כחבר, על בית הילדים הקר והמנוכר שהותיר בי תחושה של ילד מיותם. על אלוהים, האכזריות וחוסר הצדק המשווע הזה שנקרא חיים. ובעיקר, החיפוש האינסופי אחר אמי שנפטרה בהיותי בן תשע, אותה לא ראיתי מאז פרצה מחלתה עם הולדת אחותי כשהייתי בן שנתיים ונותרתי לבד בעולם. מרוב הכעס סירבתי אף להגיע ללווייתה ובסוף שוכנעתי. אבל מעבר לכעסים יש גם המון געגועים. לאידיאולוגיה הקיבוצית שהייתה ואיננה עוד, לערכים המשותפים שאיבדנו לאורך השנים, ולזיכרונות הילדות השברירים והמתעתעים, כמו ענן של צמר גפן מתוק שמתאדה בפה. זיכרונות ילדות אותם אני מנסה לאחוז ולחוש דרך הכתיבה, ולו רק לרגע אחד נוסף".

הכרמל הירוק ושביליו, העצים והפרחים, השדות הירוקים, בית הילדים, אלה הם הנופים המשתקפים בבבואת השירים. צלילי המנגינה, מהשיר הראשון עד האחרון, הם הנפש המשחקת של אהרון בונה – מורה ומחנך שנולד והתחנך בקיבוץ יגור, וחי בכפר תבור. בוגר מכון ווינגייט במגמת מורים לחינוך גופני ומאמני שחיה, שהתמחה באימון שחייה באוניברסיטת U.C.L.A בארה"ב. בין שחייניו, אלופי מדינה שייצגו את ישראל באולימפיאדת מונטריאול. "לאחר שעזבתי את התנועה הקיבוצית כמקום מגורים, הישגי החינוכיים והישגי שחייני היו בעליה מתמדת, ועדיין מנהלי התייחסו אלי כאל גר, משום שלא הייתי חבר קיבוץ. גם את הכעס הזה כלפיי החברה הקיבוצית הסגורה והשיפוטית שאינה מקבלת את האחר, אני מבטא בשיריי".

נוף ילדותו לרגלי הכרמל בקיבוץ יגור, ובגרותו בכפר תבור מבטאים שמחות, עצב, שכול, ילדות, נעורים ובגרות. "כל השירים מבטאים את הנפש שלי שמשחקת עם החיים", הוא אומר. "הנפש שבאור היום נמצאת על הבמה ומשחקת מולכם, מול האנשים והקהל, אבל בלילה צוללת עם עצמה, מתהפכת ומתרסקת. כל שיר שאני כותב הוא עבורי טראומה, את חלקם אני אפילו לא מסוגל להקריא, שירים בהם אני מזדעק לילדותי". הילדות שנקטעה זוכה
לנפח נכבד בשירתו של בונה. באחד משיריו 'עיני התכלת לסונטה ליל הירח', הוא מתאר את גופתה של הילדה רוז (שנרצחה על ידי אימה וסבה שניהלו ביניהם רומן) הזועקת מתחת למימי הירקון לרב החובל שיבוא להצילה, כשברקע מתנגנת הסונטה הידועה, כאנלוגיה לאכזריות, לילדות ולתמימות שהלכה ונגדעה. שישה מתוך 57 השירים שבספרו עוסקים בילדותו, ובחינוך המשותף בבית הילדים של הקיבוץ. ילדות בתוך חברה פתוחה וסבלנית למראית עין, אך במקביל חברה שרוצה שכל הילדים יהיו כמו כולם, "אבל אני ילד בגן ואני לא כמו כולם", הוא כותב.

נפש משחקת, מאת אהרון בונה. סטימצקי-הוצאה לאור. 108 עמודים. גרפיקה: מורן גלאון. מחיר 69 ש"ח.
להשיג ברשתות הספרים ובחנויות העצמאיות. או באתר סטימצקי בכתובת:


יום חמישי, 1 בנובמבר 2018

מכתבים מאפריקות




הוצאת פרדס שמחה לבשר על צאתו לאור של ספר שירה חדש


 מכתבים מאפריקות




תרגום: ערן צלגוב, טל סלע

עריכה: לין שלר, אילה קוריאל, נועה לוי

(136 עמודים, 69 ₪)

"מכתבים מאפריקות" הוא אוסף שירה הכולל חמישים שירים מחמישים מדינות שונות ביבשת אפריקה. האוסף מבקש לפתוח חלונות לעולם יצירתי ומגוון המוּנַע מתקווה, ייאוש, מאבק והומור. בכוונה תחילה נאספו יחד שירי עם, יצירות קלאסיות של משוררים ידועים, פרשנויות פוליטיות, ביקורות פמיניסטיות נוקבות ויצירות של אמנים צעירים. כל שיר פותח פתח לחוויה ייחודית, ויחד הם מעידים על המגוון העצום המאפיין את אפריקה כיום. מהשווקים במאוריטניה לחופי אגם ויקטוריה בטנזניה, השירים באוסף זה חוגגים אהבה, נישואין וידידות; מוחים על שחיתות פוליטית וניצול; מתאבלים על אלה שאבדו בסכסוכים אלימים; מתפעלים מהטבע ומהחוסן האנושי; ומספרים על הכמיהה לבית, לתחושת שייכות, לשגשוג ולשלום.
"
מכתבים מאפריקות" מזמין את הקוראים לקשר עם כותבים המגיעים מכל רחבי אפריקה בעבר ובהווה, ומציע הזדמנות ייחודית להקשיב לקולותיהם ולשמוע את שיריהם.




כשהשמש נרדמת לפני השקיעה




הוצאת פרדס שמחה לבשר על צאתו לאור של ספר שירה חדש

כשהשמש נרדמת לפני השקיעה



מאת: ערן איילת שמעוני

 (58 עמודים, 59 ₪)


מתחת לברד

שֶׁקֶט. הָעֵינַיִם מְרַחֲפוֹת אֶל אֶדֶן הַחַלּוֹן.
שָׁקֵט כְּמוֹ חֲלוֹם. הַזְּגוּגִיּוֹת מִתְנַפְּצוֹת לַחֲתִיכוֹת שֶׁל שֶׁלֶג דּוֹקְרָנִי.
אִי־אֶפְשָׁר לְהִתְעוֹרֵר, הָעֵינַיִם פְּקוּחוֹת כְּמוֹ אִיִּים שֶׁל זִכָּרוֹן.
הֵן אֵינָן
זְקוּקוֹת לִרְאִיָּה, הֵן צְרִיכוֹת לְאוֹר וּלְחֹם
כְּדֵי לִפְתֹּחַ בְּתַהֲלִיךְ הַפוֹטוֹסִינְתֵזָה שֶׁל הַלָּבָן לָבָן, הַפְּתִיתִים מְשֻׁנָּנִים
כְּיוֹם אֶתְמוֹל (הַמַּבָּט רֵיק כְּמוֹ הַהוֹוֶה), הֵם נִנְעָצִים
בִּוְרִידֵי הַמַּבָּט, תּוֹלִים אָדָם שָׁלֵם וְחַי לְיִבּוּשׁ.

כָּל זֶה קוֹרֶה בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּין הַכְּתָלִים לַזְּגוּגִיּוֹת.
הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת, הַנּוֹף צוֹנֵחַ פְּנִימָה דֶּרֶךְ הַזְּכוּכִית כְּמוֹ שַׁלֶּכֶת. הַזְּכְרוֹנוֹת קְפוּאִים וְנוֹצְצִים.

הָאֲנָשִׁים חַמִּים וִיגֵעִים מִתַּחַת לַבָּרָד.

כתיבת שירה אינה טבעית. היא כרוכה במאמץ מודע להשמיט, לנכש, כל יתר, כל עודפות. יצירת שירה זורמת, טבעית, היא הישג לא מבוטל. קובץ שיריה הראשון של איילת שמעוני הוא בשל, מגובש ונוקב. יש שירים עם רגעים מפעימים. יש שירים שגורמים לקורא לרצות להצביע על הטקסט, להסתובב סביב עצמו לרגע, במעגל, ולומר: “הביטו ולמדו, ככה עושים את זה!”
הפואטיקה של שמעוני עצורה, חסכנית, מהודקת, אש כבושה, אלומת אור החוקרת את הנושא מכל צדדיו. צירופי שמות עצם ודימויים מדויקים יוצרים מטפורות מורחבות, משוכללות, מבנה בתוך מבנה מטפורי, כמו רצף של בובות עץ רוסיות. בקובץ מופגנות בשלות טכנית מענגת; שליטה בטכניקות של חלוקת שורה; אירוניה ודימויים כפולים. שמעוני סוטה לשבילי מחקר מטפוריים ורגשיים, אך עושה זאת בלי לאבד את מבנה העל, את הנושא המרכזי. שמעוני ממיינת, מנתחת ופורשת הלך רוח, דינמיקת יחסים, סוגיה פוליטית־חברתית או תופעת טבע, כשיקוף או כאלגוריה של מצב רגשי או מערכת יחסים, וזאת בלי לאבד את המוקד הפואטי, הבסיס הפואטי, שהוא בוטח, עקיב ולכיד.
(אהוד אמיר)



לאפשר להם לחלום


"ספר זה נכתב למען הילדים עם העיניים השחורות, גם אם הן ירוקות או חומות, למען ילדים המתמודדים על חייהם וזכויותיהם בארץ ובעולם, למען הוריהם, מוריהם ולמען כל מי שרוצה לחנך, להשפיע ולשנות, לכל מי שאינו פוחד להיות איש במקום שאין  איש ולכל החולמים שמאמינים עדיין באפשרות הגשמתם של חלומות".
אלי נחמה, מנהל קמפוס ביאליק-רוגוזין.

לאפשר להם לחלום


הגדה חינוכית ברחוב העליה פינת רחוב מולדת בתל אביב
מאת: עמלה עינת ואלי נחמה
עריכה: לאה שניר
    הוצאת הקיבוץ המאוחד
                                 ----------------------------------             
(176 עמודים, 88 ₪)

פורמט אלבומי מלווה בתמונות צבע

-        איך מתמודדים עם ילדים שחוו סכנת חיים ונסו על נפשם כל הדרך מסודן לישראל ברגל, חוו חטיפות, עינויים, אונס, איבדו את קרוביהם?
-        באיזו שפה אפשר לדבר איתם? באיזו שפה ניתן ללמד אותם?
-   איך ניתן להעביר אותם תהליכי חברות לישראל ולעולם המערבי בכלל? ואיך     
     ניתן, במקביל, גם לשמור על מורשתם ותרבותם?
-        איך מניעים אותם ללמידה ולהישגים, ונוטעים בהם תקווה כשבכל רגע הם עלולים להיות מגורשים?
-        איך מגשרים על פערי התרבות, על אמונות שונות, על דרכי חיים וחינוך, ועל חוסרים קוגניטיביים והתפתחותיים?
-        איך יוצרים עבורם מרחב בטוח ומוגן העוטף אותם בחום, באהבה, בהכרה ובקבלה?

בהצטלבות רחוב העלייה ורחוב מולדת, בתוך בניין גדול ואפור, פועל בית ספר יחיד במינו בארץ ובעולם, שתלמידיו, בני כל הדתות, ילדי מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט שהגיעו מחמישים ואחת ארצות מוצא, מתמודדים על חייהם וזכויותיהם בארץ ובעולם כנגד כל הסיכויים.
כאן, בבית הספר 'ביאליק-רוגוזין', טמון סיפור של הצלחה עם ילדים שהוריהם הגיעו לארץ מתוך תקווה נואשת לחיים טובים ובטוחים יותר. כל אחד מילדים אלה וסיפורו, סיפורים אשר מתכנסים לעלילה אופטימית, מפתיעה בעוצמתה, בצומת בו מצטלבים שוליים של עוני, גזענות והדרה.
הספר מבוסס על עשרות ראיונות-עומק מפעימים עם תלמידים בוגרי בית הספר, אנשי צוות, מתנדבים והורים, מתוך רצון לפענח את סוד הצלחתו של המודל החינוכי (לימודי וחברתי) הייחודי המתרחש בקמפוס 'ביאליק-רוגוזין', במטרה לנסות להנחילו לבתי ספר נוספים.
פסיפס הראיונות המרגשים, לצד מחקר אקדמי המבקש לפצח את הנוסחה להצלחה, יוצרים יחד חוויית קריאה עוצמתית, מטלטלת ומעוררת.
קמפוס 'ביאליק-רוגוזין'  הוא מקום מכונן, אישית וחברתית, מקור השראה, סיפור הצלחה שעשוי להשפיע על החברה הישראלית לשנות את  פניה. סיפור שגיבוריו -  המנהל, המורים, הילדים, ההורים והמתנדבים - הופכים את "החצר האחורית" ל"גן פורח".
בשנים האחרונות, נוכח גלי ההגירה באירופה, הפך הקמפוס למודל ברחבי העולם במתן מענה לאוכלוסיות מודרות במעמד סוציו אקונומי נמוך, לרבות אוכלוסיות ללא מעמד אזרחי.

הספר מלווה במבואות של:
ד"ר  עמלה עינת, חוקרת, סופרת ומטפלת מומחית בקשיי למידה.
אלי נחמה, מנהל הקמפוס, איש חינוך ואומנויות.
פרופ' יונה רוזנפלד, עובד סוציאלי, פסיכואנליטיקאי, מפתח השיטה "ללמוד מהצלחות", זוכה פרס ישראל הראשון לחקר העבודה הסוציאלית.
ד"ר ארנה שמר, מרצה וחוקרת בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית.
רון פלג,  חוקר הגירה ופליטות.

לצד הראיונות מכיל הספר:
ניתוח מוטיבים, סיכום ודיון מאת עמלה עינת.
פרוייקטים מיוחדים: "כתיבה יוצרת";  "סיפורים באריגה" (סיפורי תלמידים השזורים בעבודות אריגה); "תהודת זהות" (פרוייקט שמטרתו הייתה לעקוב עם תלמידים ובני משפחותיהם אחרי תהליך גיבוש הזהות שלהם); "בין מידבר למידבר - מונולוגים אילמים" (עמלה עינת כתבה בהשראת שיחות עם בוגרי בית הספר) ו"אלבום תמונות".



על קמפוס 'ביאליק-רוגוזין'

קמפוס  'ביאליק-רוגוזין' הוא קמפוס עירוני ממלכתי בדרום ת"א, שהוקם כתוצאה מאיחוד של בית הספר התיכון שנקרא בעבר 'תיכון עירוני ו' ולאחר מכן בית-ספר 'רוגוזין', ושל בית הספר היסודי 'ביאליק' שהועבר אליו בשנת 2005 ממשכנו הקודם ברחוב לוינסקי. הקמפוס פעל עם הקמתו ולאורך שנותיו הראשונות בהנהלתה של גב' קארן טל. 
כיום כולל בית הספר המאוחד מערכת בת שתים-עשרה שנות לימוד מכיתה א' ועד כיתה י"ב. בשל מיקומו ברחוב העלייה בדרום תל-אביב, אזור בו השתכנו מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט, קיים בקמפוס מיזוג תרבויות ייחודי של תלמידים יוצאי חמישים ואחת מדינות.
מערכת הלימודים הותאמה לאופיו הייחודי של בית הספר והיא כוללת, לצד התוכנית הממלכתית לבתי- ספר יהודיים בישראל, גם התייחסות לחגים נוצריים ואיסלאמיים. בנוסף נלמדות בבית הספר תשע משפות המוצא של התלמידים.
כמחצית מתלמידי הקמפוס הינם בעלי תעודת זהות ישראלית והאחרים הינם חסרי מעמד אזרחי, שעתידם בישראל לוט בערפל. לאור זאת, עומדות ביסוד הגישה החינוכית של בית הספר התפיסות ההומאנית וההוליסטית, המתייחסות אל התלמיד כאל אדם שלם בעל זכויות שוות, ושואפות לבחון את צרכיו האישיים בהיבט הלימודי, החברתי והרגשי ולאור כל אלה לבנות עבורו מענים הולמים. לצורך זה מופעלות בבית הספר שיטות הוראה וחינוך קבוצתיות ואינדיווידואליות, הן על ידי צוות המורים והן על ידי מתנדבים.
כנגד כל הסיכויים רושם הקמפוס הצלחה בהישגיו הלימודיים והחברתיים – באחוז הזכאות הגבוה לבחינות הבגרות, במספר המתגייסים לצה"ל, במעורבות חברתית בקהילה ואף בהשתלבות בלימודים אקדמיים.  שורת יוזמות חברתיות וחינוכיות זיכו את הקמפוס בפרסים מטעם משרד החינוך, עיריית ת"א ועוד.

בשנת 2010 זכה  הקמפוס  בפרס החינוך הארצי והסרט  שנעשה עליו - " לא עוד זרים" - שהציג את המארג החינוכי יוצא הדופן המאפיין את המקום, זכה בפרס האוסקר בקטגורית הסרט התיעודי הקצר.



אודות המחברים:

ד"ר עמלה עינת, חוקרת, סופרת ומומחית בכירה בתחום לקויות למידה. הייתה אחראית על מוקד התמיכה הרגשית במרכז התמיכה לסטודנטים לקויי למידה במכללת תל-חי במשך 14 שנים, מרגע הקמתו. בעלת תואר שלישי בנושא ליקויי למידה בקרב מבוגרים.  
פרסמה 6 ספרים בסידרה העוסקת בהיבטים שונים של הסינדרום, ארבעה מהם ראו אור בסידרת קו אדום בהוצאת הקבוץ המאוחד: "מפתח לדלת נעולה – לפרוץ את מחסום הדיסלקציה" (2000) שיצא במהדורות רבות; "הורים מול מחסום הדיסלקציה" (2003), "דימוי עצמי במראה הדיסלקציה - מורים במילכוד" (2006); "כתב אישום – לקויי למידה, נשירה ועבריינות" (2006); "נחיתה קשה – לקויי למידה בזירת התעסוקה" (2009); "וכשאני לעצמי מה אני - זוגיות והורות של בוגרים עם ליקויי למידה"  (2011).
עמלה עינת, זוכת פרס ראש הממשלה לספרות ופרס "הדסה" לספרות ילדים. כתבה למעלה מ-50 ספרים למבוגרים, ילדים ובני נוער, חלקם תורגמו למספר שפות וחלקם הומחזו והועלו על במות שונות. בחלק מספריה שמה לה עינת למטרה להנגיש סיפורים מההיסטוריה היהודית ומתולדות ארץ ישראל לבני נוער. ביניהם:  "רוחות רפאים במכבסה" העוסק בפרשיות נעלמות שעל סף קום המדינה; "המשימה האבודה" רומן לנוער ומבוגרים על הפרשה הידועה בשם "עסק ביש" ו"סיפור אהבה קפריסאי" העוסק במחנות המעפילים בקפריסין. בין ספריה הידועים לבני נוער: "הבוקר בו אסרו את אבא", "משני עברי החומה", "הלבד האחר של דני"; "ארץ, עיר, משפחה"; "שיטת חנהל'ה" ("סיפורה של חני"), ועוד.
ילידת כפר סבא, 1939. בגיל תשע עברה עם משפחתה לחולון. כיום מתגוררת בת"א.

אלי נחמה, איש חינוך ואמנויות, מנהל את קמפוס 'ביאליק- רוגוזין' בדרום ת"א משנת 2011. בעל    B.Aבתאטרון, ו M.ED בשילוב אמנויות בחינוך.
בעל קריירה רבת שנים כשחקן בתיאטרון הרפרטוארי, בשורת תפקידים ראשיים, ביניהם: "חתונת הדמים" ב"הבימה", "חלום ליל קיץ" ו"סוף עונת החלומות" ב"קאמרי", "אחד משלנו" ב"בית לסין" ועוד.
ביים והפיק הצגות תיאטרון במסגרות שונות, בדגש על אוכלוסיות מיוחדות (כלא רמלה ובית החולים גהה). במקביל לימד תיאטרון וביים במסגרות חינוכיות שונות. העלה הצגות עם תכנים חינוכיים, אירועים, טקסי זיכרון, יום השואה ועוד.

בין השנים 2003-2010 ניהל את בית חינוך 'א.ד. גורדון' ולאחר מכן עבר לנהל את קמפוס 'ביאליק-רוגוזין'. בניהולו זכה הקמפוס להישגים מרשימים ולפרסים חינוכיים.

בשנים האחרונות הוא מפתח את המודל הייחודי של הקמפוס ומציג אותו בארץ ובעולם.                           

יליד ת"א 1960. נשוי ואב לשלושה.