יום שלישי, 23 באוגוסט 2011

תפילה לבובי

תפילה לבובי

 

מאת: לירוי ארונס

תרגום מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי

הוצאת כרמל
* * * * *

235 עמודים, 84 ₪


בימים אלה ראה אור ספר חדש בהוצאת כרמל "תפילה לבובי". זהו סיפורה של אם המנסה להשלים עם התאבדות בנה ההומוסקסואל . הסופר היהודי-אמריקאי לירוי ארונס היה עיתונאי בכיר והעורך הראשי של ה"אוקלנד טריביון", הומוסקסואל שיצא מן הארון רק בבגרותו, ומקים הארגון האמריקני של עיתונאים הומוסקסואלים ועיתונאיות לסביות.
הספר זכה לביקורות נלהבות ולעיבוד טלוויזיוני מצליח בכיכובה של השחקנית סיגורני וויבר. בסרט צפו מיליוני אנשים ברחבי העולם ואלפי מכתבי צופים נרגשים ואסירי תודה הציפו את אתרי האינטרנט שנבנו סביבו.
אין זה רק סיפור על הומוסקסואלים או על דת או על התאבדות, אף שהוא כל אלה גם יחד.

זהו סיפור על הצורך הבסיסי של כולנו לזכות באהבה (כלפי עצמנו ואהבה של אחרים), על אמפתיה שאחרה לבוא, על משפחה ועל גאולה. אולם בראש ובראשונה זהו סיפור על נצחונה של רוח האדם המתעלה מעל לטרגדיה. סיפורו של בובי הוא ספר חובה לכל מי שמבקש ללמוד מניסיונם הטראגי של אחרים, ואזהרה למי שאינם מודעים לכוחן הקטלני של האטימות והדעות הקדומות/

בובי גריפית שלא הצליח ליישב את נטייתו המינית ההומוסקסואלית עם אמונותיה הדתיות והמוסריות של משפחתו, שם קץ לחייו בהיותו בן עשרים. במובנים רבים הייתה התאבדותו עניין לא חריג, אבל משהו בסיפור הזה הוא מיוחד. לא רק העובדה שבובי הותיר אחריו יומן בו תיעד וחשף במשך כארבע שנים את התלבטויותיו ומכאוביו, אלא גם תגובתה של אמו, מרי, עקרת בית ממעמד הפועלים שחיה בפרוורים, אשה נוצרייה אדוקה בעלת השכלה מוגבלת שהצליחה לחדור מבעד לחיים שלמים של התניות, דחתה את בסיס אמונתה הדתית והפכה לדמות בולטת באיגוד של הורים לילדים הומוסקסואלים.
בתפילה לבובי מספר ארונס את סיפורם של בובי ושל אמו.  בעין חדה וביקורתית של עתונאי. הוא מגולל את הדברים על הקשריהם המורכבים, מפרש באמפתיה וברגישות ומסיק מסקנות בתבונה.

את ההקדמה למהדורה העברית כתב אמוץ בונה,  בן זוגו של המחבר, שנולד וגדל בישראל.
לירוי ארונס התגורר עם אמוץ בישראל במשך כשנתיים והיה הכתב הראשי של המגזין Time בארץ, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. ב-1982 כשאמוץ חזר מהמלחמה עברו להתגורר בארה"ב.

לירוי יצא מהארון ב-1990. ב-1991, החליט לעזוב את עולם העיתונות, אחרי 33 שנים ולהגשים את חלומו להיות סופר. באותה שנה החל את כתיבת הספר, שארכה כ-4 שנים.
לירוי ארונס נפטר בשנת 2004.  הסרט המבוסס על הספר הופק 4 שנים לאחר מכן.
פרטים נוספים על לירוי ניתן למצוא באתר שלו: www.leroyaarons.com


התרשמותי: ראיתי את הסרט לפני כשנה והתרגשתי מאד מהסיפור האנושי הנוגע ללב, על האמונה הדתית הכמעט עיוורת של האם ועצימת העיניים של שאר הסובבים או של בורות כפי שמתאר המספר, שהסתיימה בהתאבדותו הטראגית והמיותרת של בובי גריפית הצעיר, רק בשל נטייתו המינית. ציטוט: "רוב המתאבדים ההומוסקסואלים והלסביות הם בני נוער  שנושלו בידי משפחותיהם – נודו והורחקו. מה שאירוני בסיפור הזה הוא כי משפחת גריפית פעלה מאהבה. מה שחסר לה היה ידע והבנה והידיעה איך ניתן להשיג אותם. בני המשפחה הסתמכו על הידע המוגבל שעמד לרשותם. הם חיו במעין בועה חתומה, ולא השכילו  לתפוס את תוצאות מעשיהם. האירועים התנהלו כפי שהתנהלו, והטרגדיה שבסופם הייתה בלתי נמנעת". (עמ' 17).   ספר מצוין וכתוב מעניין, אני ממליצה.

יום שני, 22 באוגוסט 2011

מוכר הגרעינים


מאת: משה וקנין

הוצאת מעוף 
* * * * *
(166 עמודים, 78 שקלים)


"...החיות הזורמת מהרחוב הניו יורקי זורקת אותי באחת אל רחוב ילדותי. פתאום הזיכרונות מציפים את מוחי, ולאט לאט מתחברים מעצמם למין מטפחת ארוכה המשיגה אותי לאחור כמו במעשה קסם, אל המקום הראשון שהכיר אותי, כמעט ארבעים שנה לאחור. מראות האנשים הדרומיים הרצים אל החיים וכל כך רוצים לחיות, מזכירים לי דמויות מעברי שעיצבו את ילדותי. ילדות של ריצה בלתי פוסקת. מי שרצה לחיות לא יכול ללכת, אלא חייב לרוץ, ואם לא ידע לרוץ היה נופל וחוטף... הפשלתי את המכנסיים ומיששתי את הצלקות שנשארו ברגליי מאותה תקופה. חשבתי לעצמי שאני עוד ידעתי לרוץ, ורצתי מהר, פשוט רצתי, לא הסתכלתי לאחור."

הספר "מוכר הגרעינים" נכתב על ידי אדם בוגר, הצופה בראיה רטרוספקטיבית, בשנות ילדותו בעיירת פיתוח שם נאלץ להתנהל ולשרוד בחברה אלימה, סטראוטיפית וקשת יום.   מבעד לתיאור צבעוני ומפוקח, מספר הכותב על מפגשים של ילד מתבגר עם תושבי שכונת נעוריו, אנשים קשי יום, ברובם עולים חדשים. חלומו של הילד הוא שאותם גורמים המשליטים טרור ואימה על העיירה, יעלמו כהרף עין. חלום נאיבי זה מתממש בספר. המספר  מנסה בדיעבד לשנות סדרי עולם ואת כללי המשחק בעיירה שלו והופך מקורבן לגיבור.

הסופר הכותב את הספר בגוף ראשון, "חוזר" היום כיזם היי-טק לשכונת נעוריו ובמסע מרתק נפגש עם כל הדמויות הצבעוניות מעברו כדי "לנער" מעליו את זכרונות ילדותו ולסגור מעגל. הסיפור נע בין שתי אמיתות: אובייקטיבית וסובייקטיבית. זהו סיפור של מי שבבגרותו כיזם  וכממציא, משנה את המציאות ומוכר לעולם "יש" טכנולוגי מ"אין" ומבין שהמציאות נתונה ללישה, לעיצוב ולשינוי, וכך גם אופן תפיסתה.

"...התבוננתי במראה וראיתי את אותו חיוך, שלא השתנה עם השנים, אבל קמטי ההבעה שליוו אותו העמיקו כל כך כמו ההבנה שלי את ילדותי, ונוספו להם הרבה קמטים אחרים שהיו קבועים בי גם כשלא חייכתי... נזכרתי בקולה הרך של אמא כשאמרה לי פעם שאני ילד פרא, שזה אופי כזה שלא משתנה, והשנים לא יכולות עליו. אמא ניבאה שאגיע רחוק. והנה אני פה, רחוק מאוד מרחוב ילדותי. חשבתי לעצמי מה משמעות המרחק הזה אם הכל נראה לי חי כל כך."

משה וקנין, יזם היי-טק, מחלוצי האינטרנט בארץ. נולד וגדל באשקלון. שירת בצה"ל ביחידה קרבית. השתתף במלחמת לבנון הראשונה. עם סיומה, נסע לארה"ב ל-11 שנים, במהלכן עשה שלושה תארים אקדמיים בתקשורת מחשבים ומנהל עסקים. עבד במעבדות הפיתוח של BELL, בניו ג'רסי, ארה"ב.  ב-1998 חזר ארצה. כיום תושב רעננה, אב שלושה.

מוכר הגרעינים הוא ספרו הראשון.
הוא גדל בשכונה דרומית של העיר אשקלון, שבשנות השישים והשבעים היתה חצויה לשתיים: השכונה הדרומית שרוב תושביה היו עולים חדשים, קשי יום ומרובי ילדים, מול השכונה הצפונית המבוססת שתושביה היו עולים מדרום אפריקה, עתירי ממון ששלטו בעיר ביד חזקה.
כשהיה נער בן 13 התפרנס ממכירת גרעינים, (מכאן שמו של הספר), שקלה בעצמו, באצטדיון הכדורגל בעיר, עד שיום אחד המשפחה ששלטה בעיירה החליטה להעיף אותו לכל הרוחות. משה כנער לא ויתר בקלות ויצא למאבק עיקש כדאי לשנות את פני העיירה כולה.
הספר תורגם גם לשפה האנגלית ויודפס וישווק בשפה זו.

משה וקנין מוציא לאור בד בבד עם הספר המודפס, ספר דיגיטלי בטכנולוגיה חדשנית, עוקף את בעיית המכירה של הספר המודפס בחנויות ורותם את הידע שלו בתחום השיווק להפצת הספר.
עם סיום כתיבת הספר ערך המחבר מדגם. הספר חולק למאה קוראים ממגזרים, איזורים, תפקידים וגילאים שונים, כדי לבדוק את תגובותיהם ולזהות את קהל היעד של הספר. 98% מהקוראים הגיבו בהתלהבות.
במקביל, החל בבניית גירסאות דיגיטליות לאייפון ולאייפד ובנה שיטה מקורית לאיסוף מידע דרך המדיה הדיגיטלית. בעזרת טכנולוגיה שמוטמעת בתוך הספר הדיגיטלי, ניתן לקבל מידע בזמן אמת באיזה עמוד הפסיק הקורא את קריאת הספר והאם הבעייה היא המחיר. מידע זה מנותח. בעזרת  יצירת תקשורת עם הקוראים ניתן לאתר את הבעייה, להוציא גירסה חדשה של הספר עם שינויים מתאימים ועם הצעת מחיר חדשה. למשל, אחת הבעיות שאותרה היא שחלק מהקוראים לא ידעו איך לדפדף. מיד עלתה לרשת גירסה נוספת של הספר ובראשיתה הסבר על הדפדוף.  היכולת להגיב בזמן אמת ויצירת תקשורת עם הקוראים/המשתמשים, בונה קהל קוראים נאמן שחשוב הן ליוצר להמשך התקשורת והן למו"ל לצורך הוצאת ספרים נוספים.
כדי להפיץ את הגירסה הדיגיטלית של הספר רתם המחבר את הידע השיווקי שלו. הוא בנה קמפיין אינטרנטי והריץ באנרים בתוך אפליקציות שונות. תוך עשרה ימים הורידו את הגירסה הדיגיטלית מעל 1600 ישראלים מהארץ ומרחבי העולם.  כמה עשרות כבר רכשו אותו וחלקם שלחו מייל שירכשו את הספר בחנויות.

הספר "מוכר הגרעינים" בא מתוך החיים עצמם, קולח בזרימה טבעית ובו בזמן הוא מסוגנן, מלא קצב ומהירות פעולה. ספר מלהיב בדמויות האמיתיות המושכות לב והמביאות את הקורא להזדהות ואמפתיה.                                                                                                ארז ביטון, משורר

"קראתי בעניין רב את ספרך 'מוכר הגרעינים'. כתיבתך ממש סחפה אותי. יכולתך להיכנס לעולמו של ילד ולתאר חוויות מזווית הראיה שלו – מדהימה. במשך כל הקריאה לא הייתה לי הרגשה שזהו ספר ביכורים. לולא הסברת לי מי אתה, הייתי חושבת שהספר נכתב ע"י סופר מנוסה."
גלילה רון-פדר עמית

התרשמותי: גם אני כמו הרבה אחרים "גמעתי" את הספר בהנאה. הרבה מאד פעמים ראיתי את ההתרחשויות בדמיוני, כמו קרו הם לי בזמן עבר. עוד אהבתי את הערבוב בין הדמיון והמציאות, מה שלדעתי העניק לכתיבה עוד ממד מרתק. ספר מומלץ מאד !!!

 
קוראים ממליצים:
פיני שטרנשוס ,מנהל בכיר במדיה הדיגיטלית, ממיסדי וואלה
קראתי את הספר של משה וקנין בהנאה גדולה. משה משלב בספרו כמה מעגלים שריגשו אותי כקורא: המעגל האישי של מה שקרה ומה שהשיג מנעוריו לבגרותו; ספר מרתק של איש מרתק!
ד"ר אודי לבל, וטרינר
העובדה שקראתי את הספר בנשימה אחת,מדברת בעד עצמה? ספר מרתק!
הדס פלדמן ,מדריכת קיאקים
הספר לקח אותי לתוך הסצנות בדמיוני ויכולתי לראות את המקום ולהזדהות עם הגיבור הספר כתוב בצורה נגישה ומפתה תמיד לעבור לדף הבא..
הרצל ברון, מנהל בנק
הספר מתאר באופן מדהים איך אפשר להתגבר על מכשולים כה רבים בדרך להצלחה : סביבת ילדות ,משפחה ,שנת לידה , השקעה בחינוך, על כל אלה התגבר המחבר בספר מרתק ויחודי .
ממליץ לקרוא ולהאמין שהכל אפשרי .
אלי אלעזרא, הבעלים של אלבר, הכשרת היישוב, איש עסקים
קראתי את הספר בשקיקה התרגשתי ונהנתי. נפעמתי מהיכולת שלך לשפוך אור על אירועים ותקופה בצורה כול כך ברורה מצד אחד ודימיונית מצד שני.
הספר קולח בו המציאות והדמיון משתמשים בערבוביה. יש בספר את כול המרכיבים והחומרים מהם עשוי סרט טוב!
ניתאי סנקביץ ,תלמיד תיכון אביב רעננה
אני אהבתי מאוד את הספר "מוכר הגרעינים" מכיוון שהספר משלב סיפור אהבה,מעשי שובבות של ילדים קטנים והרבה דרמה ומתח. רוצו לקרוא!
יובל קנטור ,תלמיד תיכון
ספר מצויין, מותח ומהנה. מהספרים שקשה להתנתק מהם, ושמסיימים לקרוא מהר. חבל שלא ארוך יותר!.
פנינה אלקבץ, גרפיקאית
"ספר שקשה להניח מהידיים אפילו לרגע, קוראים אותו כחויה אחת מופלאה ומרתקת של נעורים וניחוח של ישראל של פעם.
ויקי פז ,מנהלת השקעות
לכל אורכו של הספר "מוכר הגרעינים" התמונות נעות בין מציאות לדמיון..והקו המחבר בניהן,מצוי כמובן, רק בדמיונו של הקורא. מרתק ועוצר נשימה.


יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

המרגל האבוד והשמלה הירוקה

המרגל האבוד והשמלה הירוקה


ראה אור בהוצאת
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר  
כתב: אלכס פז-גולדמן
ערכה: מיכל פז-קלפ
איור עטיפה ואיורי פנים: מישל קישקה
******
(183 עמודים)

מהכתוב על הכריכה האחורית של הספר:
סיפור משעשע על הרפתקת נעורים מסעירה, שסופה המפתיע חושף בצד הצחוק גם מציאות כואבת.
כשמוטי וראובן בני ה-12 מגלים שלשכונה השלווה שלהם חדר זר ומסתורי, הם משוכנעים שמדובר במרגל ערמומי ואכזר. החברים לא מהססים לרגע ! הם מגייסים את כישורי הבילוש שרכשו מספרי ההרפתקאות האהובים עליהם ואת אביבה, אחותו היפה של ראובן, ויוצאים לעצור את האויב המסוכן.
אבל המשימה רק הולכת ומסתבכת: אט-אט נחשפים סודות משפחתיים מהעבר, וגיבורינו מגלים שלמרגל שותף סמוי, קרוב קרוב לבית.

ציטוט מהספר, פרק 21, עמ' 127)
"בזהירות רבה הוצאתי את ראשי מתחת למיטה, כמו צב שמוציא את ראשו מתחת לכיפת השריון שלו, והצצתי לתוך החדר. מאחורי שמעתי את נשימתה הנרגשת של אביבה והרגשתי את ידה על רגלי כאילו טפחה על שכמי כדי לעודד אותי.  הוצפתי אומץ ורצון להוכיח לה כמה אמיץ אני. ראיתי את רגלי השולחן העבות החומות, את רגלי הכסא מעץ, וביניהן את גרביו השחורים  של המרגל בתוך נעליים שחוקות ובלויות. הוא ישב על כסא וגבו אלי. משכתי את עצמי באטיות והתחלתי לזחול על הרצפה הדביקה שלא כובדה בסמרטוט ימים רבים. התקדמתי עקב בצד אגודל  מבלי לעורר כל רחש. הכיסא של המרגל היה מימיני, הוא ישב כפוף מול השולחן והתעסק במשהו – כנראה אכל או קרא.  המשכתי ללכת על גחוני לעבר החלון, כשאני מציץ כל הזמן אל גבו של המרגל. כשהייתי קרוב יותר לחלון, עברתי להליכה על ארבע. כך התקדמתי עד שפתאום הופר השקט בקול של צפצוף צורמני וחד, ואחריו נשמעו רחשים עזים. מרוב פחד חטפתי שיתוק ולא יכולתי לזוז. מה הקולות האלו ? אסור לי להישאר במקום. התעשתי במהירות והחלקתי בחזרה אל מתחת למיטה. אביבה הושיטה יד ומשכה אותי אליה. היא רעדה כולה, ובלחישה צרודה שאלה אותי אם שמעתי את הרעש הזה. הנהנתי והמשכתי לאחוז בידה החמה והרכה. במעט האור שחדר אל מתחת למיטה ראיתי אותה עוצמת עיניה ומתרכזת. אחרי רגע ארוך היא אמרה בהתרגשות שזה נשנע לה כמו משדר רדיו. עצרנו את נשימתנו והקשבנו במתח. עוד רגע נשמע אותו משדר ידיעות סודיות לאויב. מה הוא הולך לספר להם ? אולי נשמע גם מי השותף שלו. אם רק הייתי יכול להשתיק את הלב שלי שדפק כמו קורנס נפחים. הצפצופים והרחשים התגברו כשהמרגל חיפש את התדר הנכון, ולפתע התייצב השידור ונעימה מוכרת נשמעה, ואחריה נשמע קולו של הקריין שמכריז על המדור לחיפוש קרובים."
  

 ביוגרפיה:

פז-גולדמן נולד בקיבוץ המעפיל להורים ניצולי שואה. גדל בשכונת רמת עמידר ברמת-גן,  ולמד בבית ספר מכל"ל, ובוגר הטכניון במדעי המחשב.  
את כתיבתו החל בעיתון הסטודנטים  "אפסילון" אותו אף ערך בשנים 1980-1979. בשנים 1984-1983 כתב סיפורי ילדים ב"משמר לילדים" ו"הארץ שלנו".  היה בין כותבי "דבר אחר" וכן כתב וערך בשיתוף עם בנצי לופו את המדור הסטירי העולם הבא שהתפרסם ב"עולם הזה".  בשנת 1986, פרסם סדרת כתבות ב"גבר לעניין" של "מעריב" אודות חוויות ישראלים בתאילנד. בנוסף להיות סופר עבד בתעשיית ההי-טק והיה סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברת "אראלנט" שפיתחה מוצרי תקשורת ל-VOIP. הוא גר בתל אביב ואב ל-3 בנות ובן.

מספריו:

"הרפתקה בחולות" – 2009: ספרו הראשון, בשיתוף עם איריס ארגמן יצא  בהוצאת מטר, הספר נכתב בהשראת ספריו של הסופר נחום גוטמן ומספר על ילדה תל-אביבית שחוזרת בזמן לתל-אביב של מאורעות 1936.  
"המרגל האבוד והשמלה הירוקה" -2011:  יצא בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן ומתרחש בשכונת רמת עמידר בשנת 1964 על רקע פרשיות ריגול שהסעירו את מדינת ישראל הצעירה, כמו פרשת האיש במזוודה והמרגל על הסוס וולפנג לוץ. הספר בהשראת ספרה של ימימה אבידר-טשרנוביץ, שמונה בעקבות אחד, מספר על מוטי וראובן בני ה-12, בלשים מקריאת ספרים, החושפים מרגל אכזר ומסוכן שחדר לשכונה ומאיים על קיומה של המדינה כולה.
התרשמותי:
ברמת גן של שנות ה-60 מתנהל סיפור הרפתקה  של קבוצת ילדים עם דמיון מפותח שאולי ניזון ממאורעות שהתרחשו במדינה ואולי סדרות של ספרים וסרטים שפורסמו באותן שנים, כמו; הסרט "שמונה בעקבות אחד" והסדרות: "השביעייה הסודית", החמישייה הסודית". דמיון הוא המציאות שלנו, אך בדרך פרשנות ייחודית לנו, תלוי בקבוצת הגיל ובנסיבות השונות, ההתרחשויות סביבנו והמציאות הסובבת אותנו, וכמובן כיד החברה מתייחסת לאירועים השונים בחיינו.
העיסוק או הנגיעה ביוצאי השואה מתקשר לעובדה שניצולי שואה עם מספר כחול כל הזרוע היו בינינו, ולא מעטים, וגם סביבם ריחפה תמיד מסתוריות כלשהי, כי חלקם לא דיברו ולא סיפרו "מה היה שם", אבל לא רק, ברדיו הושמע מידי יום "המדור לחיפוש קרובים", חיפוש בני משפחה שאולי ניצלו מהשואה ולא ידוע לאחד על השני/יה.
לסיכום: הספר מומלץ מאד לבני העשרה הצעירים. הספר כתוב בשפה יפה, זה הדבר שמצא חן העיני, במיוחד במציאות ששפת בני הנוער מתובלת בעגה כמו;  "חבל על הזמן", "היא הביאה לי" (במקום נתנה לי), "הוא עף עלי"  ועוד. הכתיבה מתובלת בדימויים יפים, לדוגמא: "הלב שלי דפק כמו קורנס נפחים", גם אם הקורא לא יפנה למילון לברר מהו קורנס נפחים, הרי שהמפגש עם הביטוי ישאיר שרידים בזיכרון. בעיני זה נפלא.