יום ראשון, 10 באוגוסט 2014

סוף קיץ




סוף קיץ


מאת: אירית ר. קופר


הוצאת ספרי מקור

 

* * * * * *   
(222 עמודים, 68 ₪)


חיים, צעיר יהודי, נאה ורב תושייה, ניצול אושוויץ, נצר יחיד למשפחה ענפה שהושמדה בשואה… נצר שלא ישאיר אחריו צאצאים. חיים יוצא ממחנה הריכוז חי — אך את העיקור שעבר אי אפשר להחזיר לאחור.
כניצולים רבים אחרים, פנה לחפש שרידים ממשפחתו, קרובים ומכרים. הוא הצטרף לקהילה היהודית החדשה שנבנתה מתוך ההריסות, תפס בה את מקומו והיא הפכה להיות משפחתו. גם אהבה מצא. אחת… ועוד אחת… ועוד אחת…
חיים עולה לישראל עם חנה, חברתו מילדות, ובונה איתה כאן את חייו מחדש… אולם עברו לא מרפה ממנו. הוא רודף נשים — ונשים רודפות אחריו. ובכל פעם, שוב ושוב, האהבה הגדולה הופכת למעשה שפלות, ל״נקמה״ מעוותת באותם צוררים אשר פגעו בו
האם בכיו הראשון של התינוק שנולד לחנה, אשתו, יביא מרפא לפצעיו, וישבור את מערבולת הבגידות, ההשפלות והנקמות?
זהו סיפורו של גבר הנושא את צלקתו ועלבונו בכל צעד וצעד בחייו, וסיפורן של הנשים האהובות/שנואות המתאהבות בו ונופלות ברשתו.
אירית קופר נוגעת בספרה זה, בנושא רגיש, נוגע ללב ומעורר מחשבה - בבעיה שרבים מתחמקים מלהזכירה.

"לא. הוא לא רוצה גירושים. חשוב לו הבית, ובכל מחיר ינסה לשמור על הזוגיות; בלי לוותר על ההרפתקאות הקטנות, גם אם אינו מייחס להן כל חשיבות. אז מה העניין? הוא נהנה מן ההצלחה שיש לו אצל נשים, וממראה חבריו בתחנת האוטובוס מהנהנים בראשם ורומזים לו 'בהצלחה', אבל יותר מכך הוא זקוק לשמחה לאיד על ייאושן כשהוא קם והולך.
התנהגותו הגלויה והחצופה של חיים הייתה ידועה לכול. התלחשו עליו, ורק לעתים רחוקות טרח מישהו להגיד לחנה. התחלת רומן הפכה להרגל, דפוס קבוע. בכל פעם שעלתה נוסעת צעירה, היה נסחף מיד לחזר אחריה.
"חיים, אני מבינה מה אתה עושה," אמרה חנה בשקט שהקפיא את דמו. "אני רק רוצה שתסביר לי למה אתה נוהג כמו... כמו פושע. אתה הורס משפחות, גורם סבל לנשים ומאמלל אותן, וכל זה בכוונה תחילה. יותר מכול זה נראה לי נקמה; נקמה במי שלא פגעה בך."



אירית ר. קופר נולדה (1929) בעיר מינסק מזובצקי השוכנת כארבעים קילומטר מזרחה לוורשה. באביב 1942, בהיותה כבת שלוש עשרה, הוציאה אותה אִמה מהגטו, מסרה אותה לאיכר פולני, והסבירה לה כי עליה להישאר בכפר עד אשר תבוא לקחתה חזרה, בסתיו. אך לאחר שבועות אחדים, מפחד הגרמנים, אמר לה האיכר לחזור לגטו. לתומה חשבה אירית שהגטו עדיין קיים ובני־משפחתה מחכים לה בבית. בדרך נודע לה מילד יהודי בן–גילה שהגטו חוסל, ושניהם החלו לנדוד בין האיכרים. בשלב מסוים דרכיהם נפרדו, ואירית הגיעה בנדודיה למנזר, שבו שהתה בזהות בדויה עד סוף המלחמה. איש מבני משפחתה לא שרד. בשנת 1946בהיותה בת 16, עלתה ארצה במסגרת חברת–נוער ונקלטה בקיבוץ דן שבצפון־הארץ, בו שהתה גם בתקופת מלחמת העצמאות. ב-1950 עזבה את הקיבוץ ועברה להתגורר בעיר. סיימה סמינר למורים בבן שמן ועבדה שנים רבות בתור מורה, עד צאתה לגמלאות.
בין השנים 1971-1975 סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.
אירית מרצה בנושא השואה בפני תלמידי בית ספר, חיילים וספרנים.  עבודות נכתבו בהשראת הרצאותיה, עדותה ובעקבות קריאת ספריה. במשך שנים רבות מוסרת בקביעות עדות ב"מכון משואה". סיפוריה הופיעו במוספי הספרות של העיתונות היומית, בעיתוני ילדים ובספרי לימוד.
הקימה משפחה יחד עם בעלה מארק רומנו. אם לשתי בנות וסבתא לנכדים. מתגוררת בהרצליה.


אירית ר. קופר פרסמה עד היום 20 ספרים, ביניהם יצירות המיועדות לבני נוער. ספרה הראשון "בקצה היער" ראה אור ב-1977.  ספריה, המבוססים על סיפור חייה וכתובים ברגישות רבה, מעלים את תמונת העבר הקודר והתקומה המשקמת של קהילה בת מיליוני יהודים.

התרשמותי: לאחרונה סיימתי לקרוא את הספר "המחבוא", ספר נוסף שכתבה אירית ר. קופר, אהבתי מאד את הכתיבה והאותנטיות ריתקה אותי. "סוף קיץ" אף הוא ספר הכתוב ברגישות רבה, וגם בו ניכרים שרידי החוויה העצומה שחוותה המחברת בעברה, בתקופת השואה. ב"סוף קיץ", עוצמת החוויה עוברת לקורא, על כן הוא קל לקריאה וקשה להיפרד ממנו. כשסיימתי לקרוא נשארה לי התחושה, כמה חבל שנגמר, תרתיי משמע.  

ספריה:
  • בקצה היער (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ז) <קורות המחברת בזמן השואה>
  • כחלוף הכל (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תש"ם>
  • בטרם יבוא האביב (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1990) <"הספר מתאר את חיי הגיטו דרך עיניה של ילדה בת עשר">
  • שער עלייה (תל אביב : עם עובד, תשנ"א 1990)
  • התזכריני קריסטינה? (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ"ד 1994)
  • אל אותם הכפרים (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1997)
  • אמא, תגידי: זה נכון? (קרית גת : דני ספרים, 1998)
  • שלום, יוסל'ה! (קרית גת : דני ספרים, 1998>
  • בלילות שבת (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2000) <רומן>
  • נעלה בכל הדרכים (קרית גת : דני ספרים, 2000) <סיפור מסע>
  • את כועסת עליי? : רומאן (הוד השרון : אסטרולוג, 2001)
  • החצר שלי : רומאן (הוד השרון : אסטרולוג, 2003)
  • הכול בגלל המלחמה (קרית גת : דני ספרים, 2004) <רומן לבני הנעורים על מסע חיפוש של בת אחר אמה שנעלמה מחייה בעקבות מלחמת העולם השנייה>
  • תרמיל וזוג נעליים (הוד השרון : אסטרולוג, 2004)
  • נשיט סירות נייר (ירושלים : כרמל, תשס"ו 2005) <"מסע ... של שלושה צעירים המלווים את סבתם" במסע לפולין>
  • בטרם בוא המבול (ירושלים : כרמל, תשס"ח 2008)
  • למחרת היום (ירושלים : כרמל, תש"ע 2010)
  • טנגו באחד במאי (ירושלים : כרמל, תשע"ב 2011)
  • בין עצי היער (קרית גת : דני ספרים, 2012)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה