אריות ברחוב הירקון
מאת
נתן דונביץ'
הוצאת כרמל
* * * * * *
(177 עמודים, 79 ₪)
בימים אלה רואה אור בהוצאת
"כרמל" ספרו החדש של נתן דונביץ': אריות ברחוב הירקון.
אריות ברחוב הירקון הוא אסופת עשרים
וחמישה סיפורים מרתקים ואמיתיים על אנשים ומעשים יוצאי דופן שהתחוללו בתל אביב:
ילד בן שלוש ניצב בפני עשרות
פורעים ערבים. רצח מסתורי מזעזע את המדינה כולה ומצית שמועות. גברים קשוחים קורעים
בידיהם שרשרות ברזל ומושכים בשיניהם מכוניות עמוסות בנוסעים. פקח לוכד את ראש העיר
מתרחץ עירום בימה של תל אביב. צפלין עצום מטיל על תל אביב דברי דואר וחבילות.
מטוסי קרב איטלקיים מפציצים את תל אביב. רב מגדל אריות צעירים בביתו ברחוב הירקון.
קרקס מדראנו העושה דרכו לתל אביב נקלע לסערה ועומד לטבוע בים.
בנוסף, מופיעים בספר שני פרקים
המכילים פרטים שלא פורסמו עד כה. האחד על שורשי נגע השוחד בארץ, והשני על איך
התפתח נוהג הפרוטקציה במגזר הציבורי.
נתן דונביץ', נולד וחי בתל-אביב.
עיתונאי, שדרן רדיו וסופר. ממניחי היסודות לעיתונות מודרנית בישראל. חמישים ואחת
שנה היה חבר מערכת הארץ, בתפקידי כתיבה ועריכה מגוונים. היה הראשון לכתוב טור אישי
קבוע על אנשים והווי בתל אביב.
אריות ברחוב הירקון הוא ספרו התשיעי.
ספרו הקודם "מקיוסק
גזוז ועד מסעדת שף – מאה שנות אוכל בתל אביב" ראה אור ב-2012 וזכה
לביקורות מצוינות.
התרשמותי: בעבר אהבתי את תכנית
הרדיו "בוא נדבר עם נתן דונביץ'" ועוד אהבתי את הטור שכתב בעיתון על הווי
בית המשפט, תחום שסיקרן אותי. וכשקיבלתי את הספא "אריות ברחוב הירקון"
ציפיתי לעונג של סיפורים עם טעם של פעם, לא התאכזבתי. הכתיבה קלילה ואינטלגנטית
כאחד. הדמויות ססגוניות ומרתקות. אהבתי במיוחד את הסיפור אודות קרקס מדראנו, כי
אני זוכרת שהוא ביקר בארץ ואבי לקח אותי ואת אחי להופעה. בילדותי ראיתי רק את
היופי שבקרקס, בסיפורו של דונביץ', למדתי גם על הקשיים שעובר קרקס; "את
קרונות הקרקס, הצבועים אדום ולבן, ראיתי לראשונה בחשכת הלילה שבו הגענו מחיפה לנמל
סלוניקי. מחנהו של העם הנודד חנה על רציף הנמל. שבועיים ימים ישבו על מיטלטליהם
והמתינו לאונייה. לא הייתה להם תעסוקה אחרת. בתוך הביצות הקודרות של מי גשמים,
מדמנה ושרידי ערימות פחם, נראה קיבוץ זה יותר כמעברת צריפונים מאשר מוסד מבדר.
האנשים שיצאו מתוכו, בהגיע האונייה, היו לבושים כפליטים." (מתוך, "המסע
המפחיד של קרקס מדראנו: באונייה רעועה שנקלעה לסערה נוראה " עמ' 61). לאוהבים
סיפורים קצרים, ספר מומלץ !!!!
נתן דוּנֶבִיץ':
הערות ביוגרפיות
הסופר
והעיתונאי נתן דונביץ', אחד מאנשי העיתונות הוותיקים בארץ, נולד ב-1926 בתל אביב
להורים ממוצא רוסי. החל את דרכו כעיתונאי בגיל תשע-עשרה, ושימש במלחמת העצמאות
ככתב צבאי בחזית הצפון מטעם יחידת הקשר לעיתונות (לימים דובר צה"ל). בסיום
תפקידו חזר לעיתון "הארץ", והיה חבר מערכת במשך יותר מחמישים שנה, תוך
שהוא משמש כתב ועורך. בין השאר היה העיתונאי הראשון ב"הארץ" שפירסם טור
אישי קבוע (על הווי החיים בתל אביב) וכן מדור על הנעשה בעולם הבידור והאמנות. כמו
כן הקים וערך את מדור הספורט המורחב של העיתון. ב-1963 הקים את מוסף סוף-השבוע של
"הארץ", והיה עורכו בשש שנותיו הראשונות.
ברדיו
היה דונביץ' הראשון להנחות תוכנית קבועה של שיחות עם מאזינים על אירועי היום.
תוכניתו "בוא נדבר" שודרה בגלי צה"ל במשך כעשור, משנת 1970.
טוריו
האישיים שהתפרסמו ב"הארץ" כללו סיקור מהנעשה בחברה הישראלית המתהווה,
וכן סקירת דמויות ודיונים מעוררי עניין מהווי בתי המשפט. התמחותו בתחומים אלו הובילה להוצאתם של ספרים שונים פרי עטו. במלאת
חמישים שנה לתל אביב, הופיע ספרו "תל אביב:
חולות שהיו לכרך" (שוקן 1959), שהתבסס על טוריו
ב"הארץ". רשימותיו הצבעוניות מאולם בית המשפט קובצו בשני ספרים:
"עינוי דין" (פלג, 1975) ו"נאשמים — דרמות מבית המשפט"
(זמורה-ביתן, 2000).
כמו
כן הרבה דונביץ' לכתוב בעיתון "הארץ" על אהבה שלו: מוזיקה קלאסית. הוא
שימש כמבקר הקלטות במשך כעשרים שנה, ואף כתב ארבעה ספרים שראו אור בהוצאת
זמורה-ביתן: "ענקים ופסנתרנים אחרים"
(2000),
"ארבעה מיתרים לתהילה — גדולי הצ'לנים" (2002), "וירטואוזים —
גדולי הכנרים מפגניני עד מידורי" (2003) ו"מאסטרו — גדולי המנצחים בכל
הזמנים" (2006).
בשנת
2000 התמנה דונביץ' לחבר במועצת הרשות
השנייה לטלוויזיה ולרדיו. כיום הוא מתגורר עם רעייתו
רותי במרכז תל אביב. בתו, שירה
דונביץ', היא עורכת דין ופעילה למען זכויות אדם; ובנו, רוני
דונביץ', הוא סופר שפירסם מותחנים רבי-מכר שבמרכזם איש מוסד בשם אלכס ברטל: "נרדף" (ידיעות ספרים, 2007), "לכודים" (ידיעות ספרים, 2008) ו"עמוק
מבפנים" (כנרת, 2011).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה