יום ראשון, 17 ביוני 2018

תחזוקה שוטפת - ספר שירה חדש


הוצאת אבן חושן מציגה ספר שירה חדש




תחזוקה שוטפת
מאת לאה זהבי
157 עמודים, 54 ₪

"תחזוקה שוטפת" הינו ספר השירים השישי של לאה זהבי. מרבית השירים נובעים מתוך קול פנימי הפושט ולובש צורות, מאירוניה או כאב דרך גילויי זיכרון. בה בעת עולה התפכחות ביקורתית המנסה להגדיר ולעצב את היכולת להתבונן נכוחה בהווה.  נדמה כי המשוררת מנהלת משא ומתן בין עולמה הנפשי והמרחב הסובב אותה, לבין העבר ממנו היא צמחה.

קדימה לאחור (עמ' 10)
"בֵּית הוׂרַי הַמֵּתִים הִתְמַלֵּא
חַיִּים – נֶכְדָּתִי מְשַׂחֶקֶת
עִם רוּחוׂת צַעֲצוּעַי
נוׂגַעַת עֲנוּגוׂת
בַּעֲבָרִי"

בספר 'תחזוקה שוטפת' נרקם מעין חיבור בין הזמן, המקום והדוברת. כלולים בו חמישה שערים. הראשון, נהר הזמן, מציג שירים בעלי פן אישי מובהק, המביעים בערבוביה כאב והומור, צער וכמיהה.

על קצה המזלג (עמ' 22)
"שַׁלְשְׁלָאוׂת לְרַגְלַי, מִי יִתְפּׂר לִי כְּנָפַיִם
זָעֲקָּה בְּבֵית הוׂרַי נַפְשִׁי הַמִּתְבַּגֶּרֶת
וּבְטֶרֶם הִבְחַנְתִּי בֵּין שִׁירָה
לְפִזְמוׂן הִרְהַבְתִּי לִרְשׁׂם:
רְצוׂנִי אַדִּיר לָלֶדֶת שִׁיר
שֶׁכָּל הָעוׂלָם יַכִּיר"

בשער השני, בין החיים לאמנות, לא נפקד המבע האישי. בתבונה, ברגישות  ובניסוחים מהודקים בוחנת הדוברת את חייה מול האמנות ומדגישה את הצורך הקיומי עבורה במעשה הכתיבה.

לקטור של כבוד (עמ' 86)
"מֵעוׂלָם לׂא בִּקַּשְׁתָּ לִהְיוׂת קוׂרְאִי
הַיְחִידִי – אַחֲרָיוּת גְּדוׂלָה מִדַּי
לְאוׂר הֶכֶּרוּתְךָ עִם פְּרִיכוּתִי
אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי רוׂצָה מַשֶּׁהוּ
בְּכׂחַ חֻלְשָׁתִי אֲנִי מַצְלִיחָה לְהַשִּׂיג
עֻבְדָּה – בְּעַל כָּרְחְךָ הִכְתַּרְתִּי אוׂתְךָ
לְלֶקְטוׂר הַכָּבוׂד הָאָבוּד שֶׁלִּי

קִלְלַת קַלוּתִי –
אֲוִיר שׁוׂקֵל יוׂתֵר מִמֶּנִּי
חוּץ מֵרְגָעִים שֶׁכָּל כּׂבֶד קִיּוּמִי
מֻנָּח עַל מׂאזְנֵי כּתִיבָתִי"

בשער השלישי, מגש של עצב -  יש נגיעה בין השאר במצבנו הפוליטי בארץ. המשוררת מפעילה כאן פואטיקה מרשימה ומגוונת בתוכנה שאינה מאפשרת חדירת קלישאות מוכרות.

וינה – נקודות חיבור (עמ' 102)
"לׂא שֶׁבָּאָרֶץ הַכּׂל צַח וְטָהוׂר
רָחוׂק מִזֶּה בִּמְיֻחָד לָאַחֲרוׂנָה
שֶׁנַּעֲרָה נִרְצְחָה בְּמִצְעַד הָאַהֲבָה
בִּידֵי אִישׁ שֶׁכָּל יִרְאַת שָׁמָיו הִתְנַקְּזָה
אֶל חׂד הַסַּכִּין

לׂא כָּל כָּךְ צַח וְטָהוׂר פּׂה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוׂת
כְּשֶׁבַּקְבּוּק אֵשׁ זָרָה שֶׁזָּרַק יְהוּדִי שָׂרַף לַמָּוֶת
אַבָּא אִמָּא וְתִּנוׂק פָלַסְטִינִים

עֲדַיִן לׂא וִינָה כָּאן שֶׁל שְׁנוׂת הַשְׁלׂשִׁים
וְהִיטְלֶר נוׂהֵם בְּכִיכַּר צִיּוׂן
אַךְ עֲנַן הַזִּהוּם שֶׁמְּרַחֵף מֵעַל
גֶּשֶׁם בְּרָכָה לׂא יוׂרִיד"

בשער הרביעי, קואורדינטות – לא מעט שירים ארספואטיים השזורים בחוויות קיומיות. שדות סמנטיים חלקם צפויים וחלקם בלתי צפויים נפגשים ומניפים את השיר ברמיזה הדרגתית שנרקמת בין חוויה של כאב והתחקות אחר האני.

בדיקה תקופתית (עמ' 134)
"בָּדַקְתִּי וּמָצָאתִי שֶׁיֵּשׁ אֶצְלִי
רִבּוּי מַשְׁמָעוּתִי (אַף מַדְאִיג)
שֶׁל צִמְדֵי נִגּוּדִים – לְהַלָּן דֻגְמִית:
חׂשֶׁךְ אוׂר, מְצִיאוּת חֲלוׂם
שָׁלֵם שְׁבָרִים, זִקְנָה נְעוּרִים
כָּאן שָׁם..."

פרק הסיום, בתוך ומעל הוא מעין דיאלוג אוטוביוגרפי העוסק בפרידה, שבו הקול נשי ומגובש, מהלך מתוך עצמו, אל עצמו. לאחר שיחה עם המשוררת, הבנתי כי מדובר בפרידה מחברה יקרה, אך קודם לכן, מתוך "חרות הקורא" הסקתי, בעיקר מהשיר מֶטָמוׂרְפוׂזָה, (עמ' 150), כי מדובר בסוג של דיאלוג פנימי בין המשוררת לדוברת, כפי שזה מתבטא בשיר הבא:

מי שהיית מי שאת (עמ' 149)
"אַתְּ מִשְׁתַּנָּה
לׂא כְּמוׂ תִּינוׂק שֶׁמַּצְמִיחַ שֵׁן
לוׂמֵד לִזְחׂל לָלֶכֶת לִשְׁאׂל
שְׁאֵלוׂת עַל הָעוׂלָם
אֶלָּא כְּעֵץ שֶׁנִכְנָע לְאִטּוׂ
לַכְּנִימוׂת

כּוׂאֵב לִי לִרְאוׂת אֶת עֵינַיִךְ
שֶׁצָּדוּ אֶת עֵינַי בְּיָרׂק בּוׂעֵר
מְכֻסּוׂת בְּאׂבֶךְ צְהַבְהַב
אֵיך לְהַצִּיתָן שׁוּב ?"


היופי הטמון בשירים ב"תחזוקה שוטפת" ממשיך להדהד עוד בזיכרונו של הקורא, בשפע תהודות לשוניות, הנעות בין קרעי מחשבה, עד לכדי תודעה תבונית.  שפת השירים, לשון הדימויים ונקודות המבט מקפלים את השירים פנימה לתוך עצמם ולתוך זהויות שונות , או בלשון אחר, אין רק דרך אחת לקרוא את השירים הללו.

התרשמותי: כקוראת "חרשתי" את רטוריקת השפה מה שגרם לי לפרק ולהרכיב מחדש את מה שנראה כמובן. נדמה כי המשוררת הזמינה אותי לצלול לתוך השירים ולמצוא את מקומי כקוראת. 
זהו ספר בעל עוצמה רבה, הבאה לידי ביטוי בשירים האוצרים רגשות, חלקם מאופקים ומרומזים וחלקם מדברים בשפה שירית עוצמתית וחדה: "רְצוׂנִי אַדִּיר לָלֶדֶת שִׁיר/שֶׁכָּל הָעוׂלָם יַכִּיר" או "נַּעֲרָה נִרְצְחָה בְּמִצְעַד הָאַהֲבָה/ בִּידֵי אִישׁ שֶׁכָּל יִרְאַת שָׁמָיו הִתְנַקְּזָה/ אֶל חׂד הַסַּכִּין".

לאוהבי השירה, ספר מומלץ !!!

לאה זהבי, בוגרת אוניברסיטת חיפה בחוגים לספרות עברית וספרות צרפתית. מתגוררת בירושלים. שיריה וסיפוריה התפרסמו בכתבי עת שונים (צפון, מאזנים, פסיפס, עתון 77, שבו..), ובאנתולוגיות. אחדים משיריה הולחנו ע"י המלחין נטע אלוני והושמעו בקול המוסיקה.

ספרי שירה
תְּנוּעָה שׁוֹאֶפֶת לְאֶבֶן (עקד 1984)
בֶּגֶד (עקד 1988)
אִשָּׁה צוֹחֶקֶת לְבַד (כרמל 1994)
פִּנָּה זְעִירָה בְּמָקוֹם בּוֹרֵחַ' (אבן חשן 2009)
 רָצָה וְשָׁבָה (אבן חשן 2014)
תַּחְזוּקָה שׁוֹטֶפֶת- (אבן חשן 2018)

ספרי פרוזה
דרימינג.doc (כרמל 2005)
סיפורים שתוקים (כרמל 2013)



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה