ספר חדש:
עיני אוניקס מאת אשכר
ארבליך-בריפמן
ספר ראשון
למבוגרים לאחר 28 ספרים מצליחים לילדים ולבני נוער
"עיני אוניקס" מאת אשכר ארבליך-בריפמן, בהוצאת
"דני ספרים" הוא ספר עתידני, אנושי ומרגש. מאז האסון של 2040 עסוק העולם
בהישרדות, כשהמטרה העיקרית של המשטר היא לשמר את המין האנושי ולסייע לבני האדם
להתרבות. אוניקס, בחורה אבודה בת 26, יוצאת למסע אמיץ במטרה לאתר את ילדיה
הביולוגיים, שהופרו מהביציות שנשאבו ממנה בכפייה בהיותה בת 18 בלבד. במסעה היא
יוצאת כנגד המשטר והמוסכמות ומגלה כי ליֵצֶר אימהי ראשוני אין גבולות. היא לומדת
להכיר את עצמה, כמו גם את המערכת המעוותת, אשר על אף מטרותיה הנעלות, חודרת אל
המקומות האינטימיים ביותר. אוניקס חשה כי הדרך היחידה שבה תוכל נפשה לשרוד, לשקוט
ולהירגע היא להתמרד בממסד ולספק את הדחף הבלתי נשלט לגלות מה עלה בגורל ילדיה
הביולוגיים.
אשכר ארבליך-בריפמן (40), גרה עם משפחתה, (שלוש בנות: יערי בת
12, מפל ואגת תאומות בנות שמונה), וחיות אחרות על גבול יערות הכרמל בחיפה, מוקפת
טבע. בעלת תואר בפסיכולוגיה, פרסמה עד היום 28 ספרים: סדרת הדגל שלה, "ווינטר
בלו, ילדת פיות" כבשה את ליבם של מאות אלפי קוראים, והייתה לשם דבר בספרות
הנוער הישראלית. "עיני אוניקס" הוא ספרה הראשון למבוגרים.
אשכר מנחה סדנאות כתיבה יוצרת לילדים. יש לה
סדנת כתיבה קטנה בחיפה, וסדנת כתיבה אינטרנטית בינלאומית: סדנה שפעילה במשך כל שנת
הלימודים ומתאימה לילדים דוברי עברית מכל רחבי העולם. זו סדנה מקסימה שלוקחים בה
חלק ילדים ובני נוער שאוהבים לקרוא ולכתוב. "מדי שנה אני רואה איזה קשרים
נהדרים נוצרים בין חברי הסדנה. השנה יש לנו ילדה מדנמרק, ילדה מגרמניה, ילדה מניו
ג'רסי, ומאידך ילד מרמת הגולן, ילד מאחת ההתנחלויות, וכמובן ילדים מיתר חלקי הארץ",
מוסיפה אשכר.
"אני מניחה שלא חשבתם על זה אף
פעם," המשיכה, "אבל רוב הסיכויים, שבעים ושמונה אחוזים לפי הסטטיסטיקה,
שיש לי ילד, ילד חי ונושם, שמסתובב איפשהו וקורא למישהי אחרת 'אמא'."
"הו, אוניקס חמודה, אלה מחשבות
כל כך לא בריאות," אמרה סיגורני ברחמים וצקצקה בלשונה.
"אמא," הרצינה אוניקס עוד
יותר, "אלה מחשבות מציאותיות לגמרי, גם אם חינכו אותנו לחשוב אחרת, גם אם
שיננו לנו שוב ושוב שלא משנה איזה ילד תקבל, תוכל מיד לקרוא לו 'הילד שלך' וזה
יהיה בסדר. אבל זה לא בסדר! זה מעולם לא היה בסדר ולעולם לא יהיה בסדר!" היא
הרגישה שקולה רועד. גם גופה רעד. היא לא ידעה אם מכעס, מהתרגשות או משילוב של
השניים. "חמודה, את מוכרחה להירגע," אמר גלן, "זה באמת לא
בריא." "מה לא בריא?" התרגזה אוניקס, "מה לעזאזל לא בריא?
להכיר באמת המכוערת שמסתתרת מאחורי כל הטיפולים האיומים האלה שמכריחים את כולנו
לעבור?!" "ששש..." היסתה אותה אמה, "השכנים..." (מתוך הספר)
"לעזור לי במה?" קולה של
אוניקס נשבר, "לעזור לי לשכוח?" היא צנחה בחזרה על כיסאה, שמטה את ראשה
על השולחן ופרצה בבכי. תחושת בדידות הציפה אותה. כמה היא לבד בעצם, כמה היא לא
מובנת בעולם הזה על חוקיו הנוקשים. מה כבר תוכל לעשות לבדה מול המ"מ ואנשיו?
מול הנורמות הבלתי נסבלות הנוהגות סביבה כאילו אין אפשרות אחרת. איך כולם משלימים
עם זה?!
"לא נתחיל לדבר עכשיו על חוק
הפוריות של 2052, נכון, אוני?" ניסה גלן להרגיע את הרוחות, "את יודעת
שאין בזה טעם. הרי לא תשני את העולם. מה מפריע לך כל כך, ילדה שלי? מה מציק
לך?" עיניה של אוניקס היו אדומות ולחות והיא הביטה באביה בתערובת של כעס
וחוסר אונים. בכייה גרם לסיגורני צער, וכעת גם היא התייפחה אל תוך מפית נייר.
אוניקס הרימה את ראשה מהשולחן וניגבה בידיה את הנזלת ואת הדמעות שזרמו על פניה.
"אתם רוצים שיהיו לי חיים נורמליים, נכון?" שאלה בקול חנוק, "אתם
רוצים שיהיה לי בן זוג, שאאמץ ילד, כמו כולם, נכון?" הוריה הביטו בה בשאלה
ולא ידעו מה לומר. האם לא הבהירו את עצמם מספיק? "אין לי בן זוג ואין לי ילד
כי אני לא מרגישה אדם שלם," אמרה אוניקס. קולה עדיין רעד ואפה האדום היה סתום
מנזלת. הנאום שלה לא יצא כפי שתכננה, אבל כך היה תמיד. מעולם לא הצליחה להעביר להוריה
במדויק את רגשותיה ומחשבותיה. "מאז הטיפולים בגיל שמונה-עשרה אני מרגישה
ככה," המשיכה,
"זו הייתה גם אחת הסיבות שבגללן עזבתי את הבית. אני מרגישה שלקחו ממני משהו,
משהו ששייך לי, ועד שלא אמצא אותו, לא אוכל להתקדם הלאה. בגלל זה אני תקועה במקום.
אבא, אמא," משכה באפה והביטה בעיניהם המודאגות של הוריה, "אני חייבת
למצוא את הילד שלי. את הילד האמתי שלי." (מתוך הספר)
"עיני אוניקס" מאת אשכר
ארבליך-בריפמן. הוצאת "דני ספרים", 437 עמ'. מחיר לצרכן 98 ש"ח,
להשיג בכל חנויות הספרים ובחנות
המקוונת של ההוצאה: www.siman-kria.co.il / אתר הספר: http://www.eshkar.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה