בממלכת התיל
טרזינשטט,
אושוויץ-בירקנאו, מאוטהאוזן
יומן משוחזר
1945-1942
מאת: מיכאל קראוס
תרגם מצ'כית: פאר פרידמן
סדרת "קולות
ראשונים"
הוצאת יד ושם
* * * * *
120 עמודים, 91 ש"ח
מה מספרם של מי שנותרו לשכב מתים
בין אוהלי המחנה, כמה מהם מתו לצד הדרך שבה צעדנו, וכמה עוד נופלים עתה בשבילים
הבוציים?
במאי 1945 שוחרר הנער היהודי מיכאל
קראוס מ"מחנה המתים הנשכח" גוּנסקירכֶן שבאוסטריה ואך כפסע בינו ובין
המוות. עוד בעיר הולדתו נאכוֹד שבצ'כוסלובקיה העלה קראוס את חוויותיו בימי הכיבוש
הנאצי על הכתב וייחד זמן רב לכתיבה ביומנו. הוא המשיך בכתיבה גם אחרי שגורש, והוא
בן שתים=עשרה, עם אביו ואִמו לגטו טרזיינשטט בדצמבר 1942. ואולם מששולחו שנה לאחר
מכן לאושוויץ=בירקנאו הוחרמו מחברות היומן ונשרפו וכתביו אבדו.
בשנים 1945–1947, לאחר השחרור ועם
החזרה האִטית לחיים, שב קראוס וכתב את קורותיו בשנות המלחמה. זיכרונותיו נפתחים
בשחזור של ערב הגירוש מעיר הולדתו ובסיכום של שנת שהותו בטרזיינשטט. ואולם את חלק
הארי בחר לייחד לימי כליאתו במחנה המשפחות בבירקנאו, לצעדת המוות לאוסטריה ולחודשי
המלחמה האחרונים במאוטהאוזן ובמחנות הלוויין מֶלק וגוּנסקירכֶן. כדבריו בפתח
יומנו, "שנה אחת הייתי בגטו טרזיינשטט, אבל קשה ככל שהייתה אין להשוותה
לחודשים שבהם הייתי באושוויץ או במאוטהאוזן. [...] שכן אני כותב בימים שבהם הזמן
חשוב ביותר ואני מעדיף לתאר בהרחבה את חוויותי ממחנות הריכוז".
בדפים האחרונים של היומן הביא
קראוס, שאיבד במלחמה את הוריו, תיאור מפורט של ימי השחרור הראשונים והשיבה למולדת.
ב=1948 היגר לצפון אמריקה, השלים את לימודיו התיכוניים ולמד אדריכלות. מאז 1967 חי
עם אשתו אילנה בבּרוּקליין, מסצ'וסטס, ולזוג שתי בנות וארבעה נכדים. הוא
ממשיך לכתוב יומן כל חייו.
האיורים והרישומים הרבים שבהם העשיר
קראוס את רשימותיו שובצו בדפי המהדורה העברית, ועליהם נוספו הערות רקע היסטוריות
וביאורים למונחים הרבים מעולם המחנות הנאציים הנזכרים ביומן.
על סדרת "קולות ראשונים":
במסגרת הסדרה רואים אור ספרי עדות שכתבו ניצולי
שואה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, בשעה שהחוויות שצילקו את בשרם ואת נפשם היו
עדיין טריות. חדורי הכרה כי הם מתעדים את כיליון בני משפחתם, מכריהם וקהילותיהם,
גוללו הניצולים את זיכרונותיהם בהתבוננות מדויקת ומנותקת מפרשנות הזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה