שירת הבתים
שירים
מאת: רלי דיבנר
עורכת: שילהב קסט
הוצאת "עקד"
* * * * * *
(164 עמודים, 80 ₪)
שירת הבתים
עָמְדָה לָנוּ
בְּלֵילוֹת חֲשׂוּפִים
שִׁירַת הַבָּתִּים
זְמַנִּים אֲחֵרִים
וְנוֹפִים רְחוֹקִים
לִטְּפוּ אֶת
שֶׁנּוֹתַר בֵּינֵינוּ
ספר שיריה השני של
המשוררת רלי דיבנר, 'שירת הבתים' מהווה חווית קריאה שירית מענגת במיוחד – בשל היותו רחב יריעה, זמן ומקום. בזמנים אלו,
בהם הכתיבה הפוסט-מודרנית חותרת אל האיון והצמצום השירי, בימים בהם המוכר היומיומי
לובש בגדי שחור, נזירות וכיליון ומבט
אופטימי חי תוסס ומלא אור הינו נדיר למדי –
הרי שירתה של דיבנר מבקשת להגיש לקורא חיות מופלאה זו. ברגישות אין קץ
ובתיאורים מדויקים לעצמם מוליכה המשוררת את הקורא בגינת שיריה הנעימים ברכותם
ויפים לאין קץ בתובנותיהם.
הספר 'שירת הבתים'
נוסק למרחב כתיבה המאפשר לקורא כניסה לעולם אישי מחד-גיסא בו חוויות הזמן והמפגשים
עם החיים, על כל גווניהם, צוברים תאוצה ונפרשים בשמחה חגיגית לצד התבוננות מזוככת,
ארס-פואטית בהוויה זו, מאידך. כבר במבט ראשון מספק ספר זה לקורא רוחב יריעה ניכר.
השירים, הקצרים ברובם, הינם בעלי מקצב פנימי מעורר המושך אותך לאחוז בדפים ולנוע
עימם אל החוויה המתוארת, אל המוסיקה הפנימית שבהם. דיבנר, ילידת חיפה, מתארת
בשיריה חוויה קיומית דואלית מרתקת בשל מהלך חייה בו היא מתגוררת מזה שנים
בארצות-הברית.
'שירת הבתים', כשמו כן
הוא. בתיו נעים על הציר השירי כמו חייה ומסעה, בכפל המשמעות. בתי השיר המהווים
שירה למול קיומה כפול הבתים בחייה. כאן – הבית, המשפחה, העולם הבראשיתי בו צמחה –
על מראות השתיה הארצישראליים שנטעו בה למול – העולם האמריקאי – שם, שהפך כה נוכח עבורה, הוויה חיה ותוססת.
הספר עוסק בגשר בין שני העולמות על רובדיהם השונים. זה לצד זה – שירים
העוסקים במבט אל נופים מוכרים מבית, טבע הנפרש כאן – ארצישראליות של ילדות למול
האור העלים והנוף הניבט מחלונה האחר, כיום. המוכר והידוע – היומיומי, הופך תחת עיניה הבוחנות של המשוררת
וליבה הפתוח לחוויה בעלת עצמה, לרסיסי תיאור הנשזרים לתמונה נוצצת.
בשירה 'את' נאמר – עוד נושמת תעלי מן האור/ וקולך ישמע
בצחוקו/ מתגלגל/ פרפרים ישחקו בידיך/ ושמלתך תרקד יחפה/ על הדשא... [עמ'41]
מוטיב הנשימה והאור
הינו המוטיב המוביל בספר זה, נשימה נשית מעמיקה המאפשרת מעברים מהירים בין השירים
והתעכבות על פרטים קטנים, בהפכם לקסומים תחת מגע ידיה השירי של הכותבת. הנשימה
מובילה בין החוויות הרב-גיליות, בין הזיכרונות הנפרשים בשירי האהבה ובשירת הנופים,
בחדרי הבית האסופים זה לזה ובאור נרות של ילדות.
כתיבתה של רלי דיבנר
חוברת לכתיבתן של משוררות הרואות בעולמן מקור חיים, עוצמה ויופי. מסע החיים משתכפל
בדבריה ברגעי בדידות ושיכרון חושים למול טבע הניבט מן הגן כמו גם במפגשים ערים עם
כל הסובב אותה. קסמם של השירים מגיע לשיאו בהתבוננותה של המשוררת בהוויית הכתיבה
עצמה. שירים רבים באסופה שירית רחבה זו עוסקים בכך. בשירה 'כתיבה' – עולות השורות הבאות בסיומו של השיר: כתיבה/ היא
כתפילה/ לאיזה נצח/ שאינו שלך [עמ' 7]
ההבנה שהדברים נעים
דרכנו, אין אנו יכולים לאחוז בם אלא לשאוף להתבונן בהם במאור פנים ולקבל את הדרוש
לנו, לעיצוב עולמנו בחתרנו בנהר החיים הסובב –
מהווה את ליבת הכתיבה בספר זה. שירה בשלה המאפשרת התבוננות כבציורי אקוורל מילוליים.
שירה שצבעיה רכים ומרובים, בהירים
ושקופים, בתארה תמונות חיים מצבים ומחשבות: משורר צריך/ להיות אדם עוצר
ומתבונן/ וזמן לאט/ להיות מחובר והרבה מנותק/ להחזיק ניר ומחק/ ופרספקטיבה של
מרחק/ להיות מאוהב. [עמ'87]
ד"ר שילהב קסט
כי שקט
יָרֵאתִי
כִּי שֶׁקֶט
כִּי
כָּלָא הָאוֹקְיָנוֹס גַּלָּיו
וּסְלָעָיו
עֻגְּלוּ מִנֶּגֶד
דָּגָיו
לֹא הֵעֵזּוּ לִתְהוֹת
וְדָבָר
לֹא רִגֵּשׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ
צְעָדֶיךָ
לֹא הִדְהֲדוּ
וּמְקוֹמִי
מָצָא בִּי בַּיִת
וְכָל
שֶׁהָיָה בִּי
זָרַם מִמֶּנִּי הָלְאָה
רלי דיבנר (וולפסון) – ילידת תל אביב,
1952, גדלה בחיפה. ב-1975, לאחר נישואיה, עברה להתגורר בארה"ב (בוסטון), שם
היא חיה כ-40 שנה. בוגרת החוגים לספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה. בעלת
תוארי M.A בספרות אנגלית ובתקשורת מינהלית. "שירת
הבתים" הוא ספר שיריה השני. ספר שיריה הראשון "מחוף אל חוף" ראה
אור ב-2012, גם הוא בהוצאת 'עקד'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה