ספר חדש:
"רציתי צבעים
בהירים" מאת מיכל אדמוני
"רציתי צבעים בהירים" מאת מיכל אדמוני בהוצאת "ספרי
ניב" הוא רומן נוגע ללב ואופטימי,
המתאר תהליך של פירוק והרכבה מחדש. מציע תקווה בעולם שריח התרופות ואור הפלוריסנט
מעמעמים בו כל שביב שלה. אך מעל לכל זהו סיפור אהבה. סיפור אהבה בין גבר לאישה
ובין אישה לבין עצמה וגופה, למרות הנכות. את
ההשראה לספר לקחה מיכל מסיפורה האישי.
בעקבות תאונת דרכים קשה מאבדת אלה, צעירה בת
עשרים ושש, את התחושה בפלג גופה התחתון ומאושפזת במחלקה ארבע, מחלקת נפגעי עמוד
השדרה, בבית החולים השיקומי. כעת עליה ללמוד מחדש את נבכי גופה הרצוץ, וגם את
מערכות היחסים הישנות - חדשות עם סביבתה האוהבת.
בעל כורחה הופכת אלה, בחורה אופטימית, תוססת
ומינית לאסירה במחלקה שקירותיה צבועים בצבע שמנת צהבהב, וריחות של חומרי חיטוי
עומדים בה. היא נכלאת בתוך גופה, הגוף שפעם הסב לה אושר ואפשר לה להגשים את
חלומותיה. היא נדרשת לאסוף את שבריה כל פעם מחדש לאחר שהיא מתרסקת שוב ושוב,
ולמרות זאת היא מצליחה לרקום חברויות חדשות, ולפתוח את ליבה לאהבה מפתיעה שנכנסת
בהיסוס לחייה.
מיכל אדמוני (51), נשואה לדורון ואמא לשני ילדים משותפים.
גיא בן 20 וגלי בת 14. "קיבלתי שני ילדים במתנה מנישואיו הראשונים של דורון.
לי בת 31 ורן בן 30. מתגוררת בקיבוץ כפר עזה, (שנמצא ב"עוטף עזה" על כל
המשתמע מכך). עובדת במכללת "גל לוינשטיין" - מכללה העוסקת בשיקום של
אנשים שהחליטו לחזור למעגל החיים. "אני מנחה קבוצות במסלול שנקרא
"נתיב". ואני חלק מצוות מצוין וביחד אנחנו מנסים להחזיר לאנשים שכבה בהם
האור, את הניצוץ. להביא אנשים לחשוב כמה דברים נפלאים יש בנו למרות הנכות. כמה
אנחנו יכולים לצמוח ממשבר, ואיך נתנה לנו האפשרות והיא החשובה מכולם, להמציא את עצמינו
מחדש".
מיכל אדמוני מספרת: "בגיל 41, בדצמבר
2007 עברתי הליך רפואי שהשאיר אותי נכה. שלושה שבועות "ביליתי" בבית
החולים ולאחר מכן שהייתי חמישה חודשים בכוכב הלכת, שאין לא שום קשר לכדור הארץ,
למרות שהוא נמצא באמצע רעננה - בית לוינשטיין. השארתי מאחורי בעל, ילד בן עשר
וילדה בת ארבע וחצי, שבמשך חודשיים סירבה לרדת מידיו של דורון ולהתקרב אלי. זה עשה
לי שמות בנפש. אחרי חודשיים, באחד הביקורים, היא התיישבה על המיטה שלי, רחוק ממני.
הושטתי לה יד ולאט לאט היא התקרבה. ואז התחבקנו, וכל כך בכינו. מאז ועד עצם הרגע
הזה, גלי היא יד ימיני לכל דבר ועניין. ולאורך השנים, גיא וגלי היו המעודדים
הראשיים שלי, בכל התקדמות שהייתה לי".
"את ההשראה שאבתי מהסיפור שלי. אך סיפור
הרקע של אלה גיבורת העלילה ושלי שונה מאוד".
"תראי
יובל, כל יום שעובר פה ממלא אותנו במחשבות, וככל שאני חושבת על כך יותר, אני
מאמינה באמונה שלמה שאנחנו צריכים לעזוב את מי שהיינו ולהמציא את עצמנו מחדש. זה
קשה נורא. אני לא חושבת שזה יכול לקרות על הפלנטה הזאת, אבל כשנצא מפה, זה מה שאני
מתכוונת לעשות. אין אחד פה, שלא איבד דברים משמעותיים. איבדנו חיים שלמים, יובל".
(מתוך הספר)
"האמת דרור, אני חושבת שחוץ ממני אף אחד
לא יוכל להבין, ולא משנה כמה אסביר. אני כל הזמן אומרת שזר לא יבין זאת, אתה החבר
הכי טוב שלי בעולם חוץ מיהלי, אבל כל עוד אתה דורך על קרקע יציבה, כל עוד הרגליים
שלך נושאות אותך בבטחה ממקום למקום, בלי לחשוב לשנייה על כל צעד שאתה עושה, כל עוד
עיניך נישאות למעלה וממלאות את תפקידן המקורי, ומראות לך את העולם, ולא משמשות לך
ככלי מאזן על הקרקע, אתה לא תוכל להבין". (מתוך הספר)
מיכל אדמוני מסכמת: "אנחנו לא אחראים על הקלפים
שמחלקים לנו, אבל אנחנו בוחרים איך לשחק בהם, ואיך שנשחק איתם, כך יראו חיינו.
החיים שלי היטלטלו כאילו היו סירת דייגים באמצע צונמי. הם התפרקו ואני הרכבתי אותם
מחדש, כך שיתאימו לי במדויק. זה לא היה פשוט, ולא קרה ברגע. לקח לי ארבע שנים
להבין לאן אני רוצה ללכת. הספר הזה, הוא תולדה של בחירת הדרך שלי. להביא את
האופטימיות ואת הכוחות שבי לידי ביטוי, ולתת לאחרים כוחות להמשיך הלאה, באומץ.
נלקחו ממני המון דברים ויחד עם זאת קיבלתי מתנות שלא הייתי מקבלת לולא מה שקרה לי.
אני חיה חיים שלמים ומאושרים בדיוק כמו שאני רוצה. אל תפחדו לפרוץ גבולות, לשבור
מסגרות, לבחור בדרך שנכונה רק לכם. אל תפחדו להגשים חלומות. אז מה אם אני נכה, זה
לא אומר שנגמרה בי התשוקה, הרצון להיות נאהבת ולאהוב, הרצון לחיות חיים שמחים
וטובים".
"רציתי צבעים בהירים" מאת מיכל אדמוני. הוצאת ספרי
ניב, 439 עמודים. מחיר לצרכן 78 ₪. להשיג בכל חנויות הספרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה